מי אני?
דניאלה פליישר, אמנית רב־תחומית.
בניסיון לגעת בהכול ולחוות כמה שיותר, עבודותיי משקפות את תחושותיי האישיות דרך חקירה של חומרים ורעיונות. מתוך האמונה שלי שדווקא הדברים המושלמים באמת, שנוגעים בנימי נפשנו, תמיד יש בהם טיפה של כאב וחוסר, העבודות שלי מנסות לתפוס את השבריריות והיופי שברגעים הקטנים בלי להימנע מהשברים.
על הפרויקט שלי בתערוכה:
עזבתי את הכול, יצאתי לדרכים
סופות ברקים וחול, שמיכה של כוכבים
ציפוי של טחב על קירות טירה מתמוטטת
ירוקת על המים, דממה משתלטת
צדפים לאורך חוף, ועוני וכמיהה
פטינה שנוצרת, שבבים של חלודה
חורבות והריסות, אגם שהתייבש,
מלח בסדקים, גולגולת עצם של זאב
יש קסם באוויר, למרות כל הכאב.
בסוף, אחרי הכול, עוד לא מצאתי שקט
בסוף, אחרי הכול, דבר עוד לא מושלם
בכל דבר יש סדק, בסוף כולם מתים,
לא משנה כמה נרצה, בסוף כולנו לפעמים קצת אבודים.
לדבר עם המדבר ולהקשיב לרוח
ללכת בזריחה ולהרגיש בטוח
לצלול למצולות עד שהאופק נעלם
לתת לזמן לנוע
יש קסם בכל פגם.
הפרויקט שלי עוסק בתחושה פנימית, בחיפוש האישי שלי אחרי רגיעה ושלווה, אבל הוא גם תיעוד של היופי שמתגלה בזמן החיפוש, דווקא כשאין השגה של המטרה, מתוך היכולת ליהנות ולהעריך את הרגעים הקטנים והחוויות המיוחדות שמגיעות בדרך.
המטרה תמיד רחוקה, ואת רוב החיים אנחנו מבלים בדרך.
תחושה זו מתוארת על ידי נוף בטרנספורמציה, לנדסקייפ שמתפתח ומשתנה.
הפרויקט עוסק בשאריות ושרידים שנשארים ומשתלבים עם דברים חדשים שנוצרים ברגע.
הוא עוסק בקריסטליזציה, בשינוי שקורה לאורך הדרך. הוא מדבר על התבלות ושחיקה, ועל היכולת לראות יופי ולמצוא שלווה גם בדברים לא צפויים, ברגעים הקטנים ובשאריות שנשארו. בתחושה שדברים משאירים בך, מתוקה־מרירה, תחושה של בדידות.
היצירות בפרויקט מבוססות על ביקורים באתרים ברחבי הארץ, ומבטאות רגע של בדידות מול העוצמה של הטבע. היכולת לשקוע בנוף ולהיות חלק מהכול, ובכל זאת פרט מזערי מהתמונה הכוללת.
לפעמים דווקא ברגעים המוזרים ביותר, ברגעים הכי לא קשורים, החופש האמיתי הוא היכולת לקום ולקחת את עצמך למקום אחר, מנטלית או פיזית, להניע תהליכים פנימיים וחיצוניים, ולא להיות כבולה בכבלים בלתי נראים.
לפעמים המרחב החיצוני מהדהד את הפנימי, ולפעמים יש לך מרחב פנימי עצום למרות החוץ המצומצם.
בפרויקט ניסיתי להכניס את הצופה לעולם הפנימי שלי, לנוף הלב שלי, לייצוג של הזמן האחרון והרגעים הקטנים והמיוחדים שבו, הצבעים והמרקמים כמו שהם נתפסים אצלי והקסם שלהם בעיניי. ליכולת ליהנות מהתיישנות ומשינוי, לא לחשוש מבלאי ולראות את היופי שבחושך.
