הפרויקט שלי נולד מתוך החוויה שלי בזמן ההיריון של בתי.
המעבר לאימהות הציף בזיכרוני את חוויות ילדותי, שאופיינה בנדודים ותנועה מתמדת בין דירות, והוליד רצון עמוק למצוא נקודות של חסד, חמלה והבנה כלפי העבר.
עבודתי מבקשת לבחון את היחס המורכב, הדו־כיווני, שבין הבית שבו גדלנו לבית שאותו אנו מגדלים; בין הזיכרון שנטבע בנו ובין המציאות שאנו בוראים.
בהשראת דבריה של ימימה אביטל: "משכי חוטי זהב מילדותך", בחרתי להשתמש בחוטי זהב. יש בכך ניסיון ליצור איחוי או חיבור, כנגד חוויית הפיצול שחוויתי בתור ילדה שגדלה בבתים רבים ומגוונים.
בנוסף, יש בכך ניסיון להעניק מלכות ולמצוא רגעי חסד, שאותם אני מנסה למשוך אל ההווה.
השם המוביל את העבודה, "רשימו", לקוח מתורת הקבלה. הוא מתאר את רושם האור שנותר בעולם לאחר הצמצום האלוקי, כדברי הרמח"ל: "וזה, כי רשימו הוא רושם שנשאר מדבר אחד שהיה מן הסוג ההוא, רק שהיה יותר גדול, והרשימו קטן ממנו".
המושג מתגלם בחלל דרך מתח חומרי: דימוי הבית המרחף מטיל צל על קירות הגלריה, ובדומה ל"רשימו" הקבלי, מותיר רושם של דבר־מה שהיה גדול יותר – עדות חמקמקה לבית, לחיפוש אחר מקום, ולמנוחה.
