אני מאמינה גדולה בכוחו של האור, אך יודעת כי לעיתים הוא יכול להסתתר ולתעתע.
יש מצבים בחיים שבהם החושך גובר, וכדי למצוא את האור נדרשת עבודה רבה.
אך כאשר מוכנים לתהליך, אפשר לגלות כי דווקא מתוך השבר, החושך והחלקים הפחות זוהרים של החיים, דווקא שם אפשר למצוא אור גדול יותר.
בשבילי, העבודה עם שברי זכוכית ואור היא בחירה רוחנית ורגשית.
החומר הזה מייצג עבורי את המתח המתמיד שבו אנו נעים, בין יופי לסכנה, בין כאב לגילוי.
אני מזמינה אתכם לצעוד פנימה, להרגיש את הריקוד העדין שבין הפחד ובין הרצון לראות את הזוהר.
לנכוח בכל צעד.
לשמור על עצמנו, אך לא להפסיק ללכת.
אני מקווה שדרך השברים שלי, תמצאו גם אתם את הדרכים הייחודיות שבהן האור שלכם נשבר ומאיר מחדש.
העבודה "התהפכא חשוכא לנהורא" היא כמו ריקוד מסוכן ויפה.
היא מבקשת מאיתנו להלך בין הזכוכיות בצעד זהיר ובחושים ערים, מתוך ידיעה שלפעמים דווקא המקומות השבורים והמסוכנים ביותר מסוגלים להחזיר את האור הכי יפה.
מצד אחד הרצון לראות את הזכוכיות הזוהרות ולגעת בהן.
מנגד החשש להיחתך ולהיפגע.
כל צעד דורש ריכוז והקשבה עמוקה.
כל תנועה לא זהירה, כל שמץ של פזיזות, יהפכו את היופי המנצנץ הזה לכאב חד ומדמם.
הזכוכית אינה מרחמת. היא דורשת נוכחות וערנות.
החומר שהיה פעם שלם, התנפץ וקיבל פנים חדשות שלא היו לו מעולם.
כך הוא מלמד אותנו שיעור עדין על שבריריות וכוח.
