אביטל עמרם, אמנית רב־תחומית העוסקת ברישום, ציור, צילום, וידאו ארט ומיצב. בעבודתי אני חוקרת את היחסים בין חלל, אובייקט וגוף האדם, ומתעניינת באופן שבו הצופה נע בתוך העבודה, מגיב אליה ומשפיע על משמעותה. אני מרבה ליצור מיצבים הממלאים חללים ומזמינים את הצופים לעבור בתוכם, לחוות אותם מבפנים ולקחת חלק פעיל במפגש עם האמנות.
עבורי, האמנות אינה רק כלי אישי לעיבוד חוויות וליצירת תוצר סופי, אלא מרחב חי ודינמי המתקיים במפגש עם הצופה. היא מבקשת להפוך את הצופה מדמות פסיבית לאקטיבית – אדם שאינו רק מתבונן ביצירה ושופט אותה כיפה או מכוערת, אלא חושב בעקבותיה, נע בתוכה, מגיב אליה ולעיתים אף משתתף ביצירתה.
דרך העבודה עם חללים, חומרים ואובייקטים אני בוחנת כיצד האמנות יכולה לעורר פעולה, מחשבה ונוכחות גופנית ממשית.
בעבודתי אני חוקרת את הקשר בין גוף האדם, פעולת הכתיבה וחומר. הוורידים האנושיים הופכים לחוטים הנמתחים בחלל, והדיו הזורם דרכם יוצר מעין רישום חי, הנמצא בתהליך מתמשך של השתנות והתפתחות. העבודה אינה מתקיימת רק כתוצר סופי, אלא כפעולה מתמשכת, שבה החומר מגיב, משתנה ומשאיר עקבות. בתוך התהליך הזה מתקיים דיאלוג בין הגוף, החוט, הדיו והחלל, וגם הצופה מוזמן לקחת חלק ולהשפיע על האופן שבו העבודה נחווית.
השימוש באינפוזיות מאפשר לי לווסת את קצב זרימת הדיו, אך בו בזמן גם לשחרר את השליטה המלאה שלי על המיצב. זאת בדומה לפעולתה של אינפוזיה בגוף האדם, המחליפה את ההשגחה הישירה ומאפשרת למערכת להמשיך לפעול באופן עצמאי, גם ללא נוכחותו המתמדת של המטפל. כך המיצב מקבל חיים משלו: הדיו ממשיך לטפטף, החוטים ממשיכים לספוג, והעבודה משתנה לאורך הזמן. כאשר הצופים מתערבים במרחב או נעים בתוכו, השליטה על התוצאה נפרמת עוד יותר, והיצירה מתרחקת מן הידיים שלי והופכת למרחב פתוח, חי ומשתנה.
הסריגה הפכה בהדרגה לרשת הקולטת את טפטוף הדיו מן האינפוזיה. כמות הדיו גורמת לו להצטבר ולטפטף הלאה. דפי המשי שנוספו הפכו לחלק בלתי נפרד מן העבודה. כך נוצר מעין אורגניזם: הדיו מטפטף אל החוט, זורם לאורכו, מצטבר, נופל אל הנייר ויוצר עליו מרקם חדש של קווים עדינים, המזכירים ורידים בגוף האדם.
פעולת האינפוזיה, המזוהה עם טיפול, הזנה והחייאה, מעניקה כאן חיים חדשים לחומרים קיימים ומשנה אותם לדבר אחר, חי ומתפתח.
