דגלי שנים עשר השבטים

מנחה: נחמיה בועז

בעבודה זו חקרתי את נושא שנים עשר דגלי השבטים, תוך התייחסות לסמליות הייחודית של כל דגל.
יצאתי למסע פרשנות עיצובית עכשווית הכוללת שפה חזותית העומדת על המתח שבין הדומה והשונה בדגלים השונים של שנים עשר השבטים.

לעבודה היו שני מניעים מקבילים. מצד אחד רצון לברר ולחקור את נושא הצבעים והסמלים המופיעים בכל אחד מהדגלים, ומצד שני לייצר ולעצב שפה חזותית אחידה, זאת תוך שמירה על ייחודיות אינדיבידואלית לכל שבט. השאיפה במהלך העבודה הייתה לייצר מתוך מחקר מעמיק במקרא ובפרשנים וכן, להתייחס אסוציאטיבית לכל דימוי עם הקפדה על סגנון ורמת ביצוע בשפה עכשווית חזותית.

הגעתי לנושא זה מתוך התבוננות בעבודות שונות של אמנים אליהם נחשפתי והבנתי שהנושא יוצר אצלי עניין ורצון לחקור וליצור. החיבור למקום השבטי שקיים בעם שלנו מעניין כשלעצמו, לכאורה אנו חיים כיום בשיא הקידמה והמרוץ, אך יחד עם זאת, קיימים בנו צדדים מאוד עמוקים של חיבור אל מעבר לתעשייתיות ולחומריות. השבטיות מחזירה לנו את החיבור המאוד טבעי וקדום, ומזכירה לנו את העתיקות שקיימת בעם שלנו, שעל אף מרחק השנים החוצה בנינו לבין דגלי השבטים עדיין המתח בין הדומה לשונה קיים ורלוונטי בחיי העם. בנוסף, על אף השוני בין השבטים והייחודיות הקיימת בכל שבט בפני עצמו עדיין קיים קשר וחיבור פשוט בין השבטים.

התוצר החזותי הסופי של המחקר הוא סדרה של שנים עשר דגלי השבטים בהם באה לידי ביטוי השפה החזותית. המשלבת בין הייחודיות לחיבור. תוכן מתוך המקורות מתפשט ולובש צורה חדשה של מציאות עכשווית.

״ראובן אבנו אודם, ומפה שלו צבועה בצבע אדום ומצויר עליו דודאים״ (מדרש רבה, פרשה ב׳, סימן ז׳). ראובן הביא לאמו לאה דודאים, צמח שידוע בסגולות הפריון שלו. רחל שהייתה עקרה חשקה בדודאים אלו ומתוך כך נעשה משא ומתן בו רחל ויתרה על משכב הלילה עם יעקב בעבור דודאי הפריון. כנראה מתוך מעשה הדודאים זכתה לאה בלידת יששכר ורחל בלידת יוסף.  ״שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ״ בראשית, ל׳ ט״ז.
״שמעון פטדה, ומפה שלו צבוע בצבע ירוק ומצויר עליו שכם״ (מדרש רבה, פרשה ב׳, סימן ז׳) הנפת ציור העיר שכם על דגל שמעון נראית משונה כיוון שמדגישה ומנכיחה את חטאו של שמעון אליו התנגד בחריפות יעקב. בפרט לאור המדרשים הרבים שמגנים את המעשה, כגון: ״...דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה כִּי זִמָּה עָשׂוּ״ (הושע ו׳, ט׳) ״כשם שהליסטים הללו יושבין על הדרך והורגים בני אדם ונוטלים ממונם, כך עשו שמעון ולוי לשכם" (בראשית רבה פ׳, ב׳(, ומה לנו יותר מדבריו המפורשים של יעקב עוד באותו המעשה: "עכרתם אותי" ובברכתו להם ערב מותו: ״שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם״. ההסבר המניח את הדעת לשימוש הקדום בסימבול של העיר שכם הינו הרצון להראות ולשדר יכולת הגנה. חשיבות הצגת ההגנה משמעותית ביותר בנדודי ישראל בפרט ובגלות בכלל. ״עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה״ בראשית, מ״ט, ז׳.
״לוי ברקת, ומפה שלו צבוע שליש לבן ושליש שחור ושליש אדום ומצויר עליו אורים ותומים״ (מדרש רבה, פרשה ב׳, סימן ז׳). הקשר של לוי עם האורים והתומים שהיו על לבו של הכהן הגדול מוזכר בברכת משה: "וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ". שהאורים היו האותיות הזוהרות באבני החושן שהכילו את כל אותיות האל"ף בי"ת, והתומים היו הלב המבין של הכהן שידע לצרף את האותיות למילים ולחלקי משפט. תפקיד מרכזי של הכהנים שנשאר עד היום הוא ברכת הכהנים הנעשת בסמיכת הידיים והנפתם. לוי שבט שממנו יוצאת כלל הכהונה מוצג כסמל לטוב ותיקון. ״יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל״ דברים, ל״ג, י׳.
״יהודה נופך, וצבע מפה שלו דמותו כמין שמים ומצויר עליו אריה״ (מדרש רבה, פרשה ב׳, סימן ז׳). סמל האריה ליהודה בא כמובן מברכת יעקב: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ" (בראשית מ״ט, ט׳). האריה הוא כידוע סמל המלכות, "לפי שהאריה מלך על כל החיות והבהמות״ (מדרש תהלים, מזמור כ״ב). ״חזר וכללן כולן כאחד ועשאן אריות" (בראשית רבה צ״ט ד׳). זאת אומרת לעתיד לבוא כלל הסמלים של השבטים והדגלים יתאחדו למלכות אחת של שבט יהודה. ״כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ״ בראשית, מ״ט, ט׳.
״יששכר ספיר, ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול ומצויר עליו שמש וירח״ (מדרש רבה, פרשה ב׳, סימן ז׳). ״ומבני יששכר יודעי בינה לעתים" (דברי הימים א׳ י״ב, ל״ג) בני שבט יששכר היו בקיאים בתורה, בחכמת הלוח, ובמועדי השנה ומכאן מקור הסמל של שמש וירח. " ...ומבני יששכר יודעי בינה לעתים - מהו לעתים? רבי תנחומא אמר לקֵירוסים (זמנים), רבי יוסי בן קיצרי אמר: לעיבורים. ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם מאתים ראשי סנהדראות היה יששכר מעמיד וכל אחיהם על פיהם וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיהם והוא משיב להם הלכה, כהלכה למשה מסיני" (בראשית רבה ע״ב, ה׳). ״יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים״ דברי הימים א' י״ב, ל״ג.
״זבולון יהלום, וצבע מפה שלו לבנה ומצויר עליו ספינה, על שם: "זבולון לחוף ימים ישכון" (בראשית מ״ט י״ג), (מדרש רבה, פרשה ב׳, סימן ז׳). זבולון מזוהה עם סחר בדרכי הים. גם את ברכת משה: "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך" פיתחו חכמים בכיוון זה: "שמח זבולון בצאתך, מלמד שהיה זבולון סרסור לאחיו והיה לוקח מאחיו ומוכר לגוים ומן הגויים ומוכר לאחיו" (ספרי דברים שנד). ״לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן״ בראשית, מ״ט, י״ג.
״דן לשם, וצבע מפה שלו דומה לספיר, ומצויר עליו נחש, על שם: "יהי דן נחש עלי דרך" (מדרש רבה, פרשה ב׳, סימן ז׳). דן ידין עמו לפי שהיה הולך תמיד אחר הדגלים בימי משה גם בימי יהושע כדכתיב והמאסף הולך אחר הארון והיה צריך להלחם עם כל הרודפים אחריהם שהרי גבורים היו, לכך אמר דן ידין עמו פירוש ינקום נקמת עמו כאחד שבטי ישראל, כמו כי ידין ה' עמו (חזקוני בראשית פרשת ויחי מ״ט, ט״ז). ״יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור״ הנחש יש לו את הכח להפיל מרכבות על אף שהוא קטן יש לו משמעות ויכולת עוצמתית. ״נָחָשׁ עֲלֵי־דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי־אֹרַח״ בראשית, מ״ט, י״ז.
״גד שבו, וצבע מפה שלו לא לבן ולא שחור אלא מעורב שחור ולבן. ומצויר עליו מחנה, על שם: "גד גדוד יגודנו" (מדרש רבה, פרשה ב׳, סימן ז׳). "גד גדוד יגודנו, זה שבטו שלגד שכשהיה אחד מהן יוצא למלחמה היו נוצחין והיו הורגין מפרק הראש ועד הזרוע״ (פרשת ויחי, צו). המחנה עליו מדובר הוא מחנה צבא ובא לסמל את כוחם וגבורתם של בני גד כלוחמים מעולים וכחלוצים שעברו לפני המחנה, לאחר שנטלו נחלתם בעבר הירדן מזרחה (יחד עם שבט ראובן וחצי מנשה). "גְּדוּד יְגוּדֶנּו וְהוּא יָגֻד עָקֵב״ בראשית, מ״ט, י״ג.
״נפתלי אחלמה, וצבע מפה שלו דומה ליין צלול שאין אדמימותו עזה. ומצויר עליו אילה, על שם: "נפתלי אילה שלוחה״ (מדרש רבה, פרשה ב׳, סימן ז׳). זריזותו של נפתלי מפורסמת באגדה שהוא "קפץ" למצרים להביא את שטר מערת המכפלה כאשר עשו ביקש למנוע את קבורת יעקב במערת המכפלה (בראשית רבה, צ״ז). ״אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי־שָׁפֶר״ בראשית, מ״ט, כ״א.
״אשר תרשיש, וצבע מפה שלו דומה לאבן יקרה שמתקשטות בה הנשים, ומצויר עליה אילן זית, על שם: "מאשר שמנה לחמו״ (מדרש רבה, פרשה ב׳, סימן ז׳). ״מאכל הבא מחלקו של אשר יהא שמן, שיהיו זיתים מרובים בחלקו, והוא מושך שמן כמעין, וכן ברכו משה: "וטובל בשמן רגלו" (דברים ל״ג, כ״ד), (רש"י בראשית פרק מ״ט כ׳). הסמל של עצי הזית שהיו מצויים באזור נחלתו של אשר מעידים על שפע גשמי. "שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי-מֶלֶךְ״ בראשית, מ״ט, כ׳.
״יוסף שהם, וצבע מפה שלו שחור עד מאד, ומצוירה לשני נשיאים, אפרים ומנשה. מצרים, על שם שהיו תולדותם במצרים. ועל מפה של אפרים היה מצויר שור, על שם: "בכור שורו הדר לו … והם רבבות אפרים (דברים לג יז)" זה יהושע שהיה משבט אפרים. ועל מפה שבט מנשה היה מצויר ראם על שם: "וקרני ראם קרניו … והם אלפי מנשה" על שם גדעון בן יואש שהיה משבט מנשה״ (מדרש רבה, פרשה ב׳, סימן ז׳). בחושן הייתה רק אבן אחת לשבט יוסף שכללה את אפרים ומנשה, אבל במסע המחנות היה דגל לאפרים ודגל למנשה. צבעם הכללי היה זהה כאבן השוהם של אביהם בחושן, דגל נפרד לכל אחד: דגל שור ודגל ראם. ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו״ דברים, ל״ג, י״ז.
״בנימין ישפה, וצבע מפה שלו דומה לכל הצבעים, לי"ב הצבעים ומצויר עליו זאב, על שם: ״בנימין זאב יטרף״ (בראשית מ״ט כ״ז). (מדרש רבה, פרשה ב׳, סימן ז׳). רצוא ושוב היא תכונה אופינית לשבט בנימין של הדבקות האלוקית השלמה, המכילה בקרבה את המתח שבין הפנים לחוץ. בכל תנועותיו של בנימין, אין הוא יכול להיות לגמרי במרכז הזירה. תמיד הוא מגיח פנימה, חוטף, והולך למקומו. תכונה זו באה לידי ביטוי בדרגות שונות באישיותו של בנימין כעבד, בן ובת זוג: כעבד, יוצא בנימין מעם ישראל במלחמת פילגש בגבעה, ושב אליהם בשילה. כבן, הוא יוצא ונלחם באומות ובעמלק, אך אינו זוכה למלוכה קבועה. כבת זוג, נחלתו של בנימין מהווה מקום להשראת השכינה, שאינו מן המידה. ״זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל״ בראשית, מ״ט, כ״ז.

ספר הפרוייקט

שחר גרושקו