חמר פולימרי, נייר משי, שעווה, בד
בעבודתי רציתי לדבר דרך מבט אישי על נשיות רכה ופגיעה אך אמיצה ובלתי מתנצלת. אני מחפשת אינטימיות בתהליך – מפסלת עלי כותרת משעווה בעדינות בעזרת אצבעותיי, יוצרת קונכיות חרס הנלחצות בכף ידי. חומרים שבירים אלה משקפים את הכוח הנדרש כדי לחיות בגלוי, להיות רכה ללא פחד משבירה. הצבע הלבן, שלעיתים קרובות נתפס כשקט, טומן בחובו כוח דומם – של טוהר ונשיות. בקונכיות יש הסתרה וחשיפה, והן באות מעולם המים, שגם הוא מחובר לנשיות, ולחדרי פלאות היסטוריים שבהם הוצגו פריטי נוי מעשה ידי אדם לצד פריטים מהטבע והיו מקור השראה בפרויקט זה.
כאישה יהודייה רציתי ליצור לעצמי סוג של גן עדן נשי, להציג את התהילה, העדינות והיופי בהיעדר גסות או תוקפנות. בעזרת טכניקות וחומרים יצרתי עבודות שמבקשות להציג נשיות שבה ניתן להיות פגיעה בלי הפחד להישבר, לדבר בלי לפחד שלא יקשיבו.
