מיצב וידאו, פיסול בחמר
הפרויקט שלי עוסק במסע הנשיות והאימהות, שנע בין מלאות להיפרדות ובין תחושה של חיבור עמוק לבין פרידה ממה שכבר לא בתוכי. אני מרגישה רצון להגן על התינוק שלי, להחזיר אותו פנימה למקום בטוח. בזמן הנקה במקום הומה אדם, אני מרגישה כאילו אנחנו לבד על אי בודד – כאילו אני הבית שלו, והבד שעוטף אותנו הוא כמו קירות הבית.
באחת העבודות אני מציגה קו מתאר של אם מיניקה בתוך שק שינה צבאי. העבודה נוצרה בהשראת הציור של הנחש שבלע פיל מ"הנסיך הקטן". בווידאו, האם היא כמו קליפה שמכילה אוצר. ביצירה אחרת אני נטמעת בטפט הקיר, שהופך לנושם ונע, כאילו הבית עצמו משתתף איתי במסע האימהות. אני חוקרת את התנועה, את השינויים של החומרים, של הגוף ושל החיים.
במהלך היצירה הבנתי שאני לא רק האם, אלא לפעמים גם העובר עצמו. אני מכילה, מלטפת ומגינה עליי מבפנים. זה מתבטא גם בהסתכלות שלי על הסביבה שמתגלה בעבודות השונות- פתח האוהל שמזמין כניסה ויציאה, או הנוף מחוץ לביתי שאני מנסה לעטוף ולהסתיר כך שהוא הופך לאם בעצמו. לפעמים הנוף החיצוני והבית הפנימי מדברים בשפה אחת, במעין מסע משותף, ולפעמים אני מחברת ביניהם בעדינות, עוטפת אותם ויוצרת דו־שיח. לעיתים גם הפסלים שאני יוצרת נדמים לנוף שיש בו הרים ועצים, אך במקביל ניתן לראות כי הם גם מפגש איברים בין האם הגדולה לגוף הזעיר. זהו הנוף הביתי שלי, עטוף ומוסתר בדרך כלל, אך ביצירה אני חושפת אותו בצורה מופשטת ומרומזת, ומכניסה את הצופה אל תוך האוהל – אל סימני הקשר שבין אם לתינוקה.
