אוראל קלבו

דמנציה היא מסע שקט של אובדן, תהליך שבו הזיכרונות אט אט נמוגים.
הפנים המוכרות הופכות לזרות, והקשרים נפרמים והולכים.
המחלה משפיעה לא רק על החולה, אלא גם על משפחתו,
שחווה פרידה הדרגתית מאדם שנותר קרוב בגופו, אך הולך ומתרחק בנפשו.
בפרויקט הצילומי שלי 'רגעים', אני מתמקדת בהתמודדות היומיומית עם הדמנציה.
רגעים קטנים שמרכיבים את השגרה אך משקפים את איבוד האחיזה במציאות:
משימות יומיומיות שנשכחות באמצע, מבטים אבודים מול אנשים קרובים,
רגעים שבהם ההווה והעבר מתערבבים זה בזה.
את ההשראה לפרויקט קיבלתי מ סבתי, אישה חכמה ואהובה, שאיבדה בהדרגה את הזיכרונות שהגדירו אותה.
בצילומים אני מנסה ללכוד את המתח שבין רגעי התסכול וחוסר האונים,
לבין רגעי המאמץ לשמור על צלילות וקשר, את השינויים הדקים בהתנהגות,
את הדממה שבין השאלות החוזרות. אני מבקשת לחשוף את המורכבות של מציאות זו,
את כאב ההיעלמות לצד הניסיונות להיאחז במה שעוד נותר.
'רגעים' הוא ניסיון ללכוד את השבריריות שבזיכרון ולתת ביטוי חזותי לשבר שבין היומיומי לנשכח.