תמר שער

הניסיון שלי כרוכבת אופנוע והאהבה שלי לכלי הכבד מהווים את נקודת המוצא במיצב.
כרוכבת, אני מרגישה את האדרנלין שזורם לי בגוף כאשר אני מתחברת עם האופנוע, כגוף אחד. להבין ולהכיר את הכלי שלי, להיות ביחד אתו בסנכרון. בעבודה אני מבקשת להעביר את תחושת החיבור ואיתה גם את האפשרות לאובדן שנוכח שם תמיד , לאבד חיים או חברים . אופנוע זו פצצה מתקתקת- יש את החיים, הכיף , החידוש, החברים, האדרנלין, ויש את המוות. הקושי, והכאב.
המיצב עוסק בקשר שבין אדם ומכונה במהלך של שלושה חלקים:
בבמת העץ מוצגים חלקי אופנועים שאספתי במוסכים והצבתי מחדש יחד עם זליגה של פלסטלינה אדומה המשרטטת במובלע איברי פנים אנושיים. החיבור הזה נותן מצד אחד חיות, אך מצד אחר יכול גם להתפרש כמו זירה של תאונה קשה ומוות.
פסל ״הלב״ המדמה יחד את לב האדם ואת לב המכונה; העבודה מורכבת ממנוע של אופנוע (רדי מייד) מפוסל עם חמר, פוליאסטר , קלקר, ודבק חם . בעבודה הפיסולית, כמו ברכיבה על האופנוע, אני מאפשרת לאינסטינקטים להוביל אותי, הידיים יודעות מה הן עושות, והעיניים פתוחות לרווחה בערנות.
ציור צבעי מים על בד בסגנון פוטוריסטי של רישום אופנוע בתנועה מתוך צילום וידאו, מזוויות שונות – תוך כדי רכיבה.