שבת בבוקר, ה-7 לאוקטובר. יחד עם רוב המדינה, התעוררתי לקולות אזעקה ונכנסתי בבהלה לחדר המוגן. אלפי הודעות, בדיקות שכולם בסדר, מתעדכנת על אירועים מתפתחים ופתאום – "איבדנו קשר עם הדר במסיבה". המודעה זעקה אליי מהמסך. חברה שלי מהעבר, מהמחנה, חסרה. שבוע וחצי, בלי מענה או עדכון. ואז: "בצער רב ובלב כבד".
מאז אותו יום, כל בוקר הפך לשגרה: קמה, מכינה כוס קפה, ועולה לאתרי החדשות לבדוק אם התווסף עוד שם לרשימה. עם כל שם, כל תמונה מחייכת, הולך ודועך הצבעוניות מעולמי.
בפרויקט יצרתי חמישה דיוקנאות צבעוניות שמהוות את האור והשמחה שהכרתי בחבריי, צבעוניות שתישאר בליבי למרות האובדן. לכל דיוקן מקושר חפץ אחד שפוגש אותי בשגרת היום שמזכיר לי סיפור קטן, מתוך הסיפור הרחב של כל אחד ואחת מחבריי.
