הפרויקט 'הזיכרון שנשאר' מדבר על מחלת האלצהיימר אצל סבתי מצד אימי, ג'ינה לסלבויים. סבתי חולה מזה שלוש עשרה שנים במחלת האלצהיימר, ועם השנים נוכחתי בהתדרדרות במצבה. עם הזמן אותה סבתא שהכרתי הלכה ודעכה. באותו זמן גם הביקורים אצל סבא וסבתא השתנו כליל. סבתא עם הזמן הלכה ואיבדה את יכולת הדיבור, והיכולת לתקשר איתה נעלמה. אולם, יכולותיה הרגשיות, התחושות וההבעות של סבתא נשארו. סבתא נמצאת כיום בשלב מתקדם של המחלה, יכולת הדיבור והתפקוד הכללי נעלמו והיא צמודה למטפלת שדואגת לכל צרכיה. בין היתר היא מלבישה ומאכילה אותה ומעבירה אותה ממקום למקום בכיסא גלגלים ועוד.
בעבודתי אני עוסקת בחייה, בעולמה שהכרתי כילדה ובחלקים מחייה שלא זכיתי להכיר מכיוון שכבר אין את מי לשאול. במהלך עבודתי, ביקרתי רבות את סבתא, התחברתי אליה מתוך הביקורים ומתוך החיפוש והעיסוק בחייה ובעולמה. תהליך העבודה מעלה את כל זיכרונותיי ממנה, ומלמד אותי כיצד אפשר להמשיך לתקשר ולהיקשר לאדם חולה אלצהיימר.
בפרויקט "הזיכרון שנשאר", בחרתי להראות את עולמה דרך ציור, צבע וקו. ציירתי אלמנט אחר אלמנט שקשור אליה, החל מהפמוט של שבת, ועד למאכלים בלתי נשכחים, וכמובן את דיוקן פניה של סבתא מהתקופות השונות בהם היא הייתה האישה החביבה, החייכנית והלבבית בקרב כל מכריה.
את הציורים אני מציגה מסביב לחלל על קיר לבן בצורת עיגול, כאשר החיסרון של הציורים מבטאים חוסר, כמו החוסר בזיכרון שנוצר אצל סבתא.
הציורים מבטאים גם את הזיכרונות שנשארו אצלי מסבתא ומביאים נקודה חיובית מכל הסיפור. החוסר מקבל מקום משמעותי, אך ההתמקדות היא בזיכרונות שנשארו.
