"האלגוריתם המפורסם ביותר לפתרון מבוכים נקרא חוק יד ימין: באמצעות הנחת יד ימין על הקיר והליכה באותו כיוון כל הזמן, מובטח להולך כי יגיע ליציאה, אם קיימת כזו, או שיחזור לכניסה. בדרך זו יחלוף ההולך על פני כל המבוך."
עבודתי עוסקת בעיר חברון, נוף מגוריי, ומדמה את מבוכיה. חברון היא אחת הערים העתיקות במזרח התיכון, ובנויה כקסבה אחת גדולה – כל כך גדולה עד שהיא מתקרבת בהיקפה לגודלה של ירושלים. הבתים והבניינים הצפופים, חוסר הסדר האדריכלי וממדיה העצומים של העיר נראים למביט או להולך בה כמבוך אחד גדול.
רובם המוחלט של תושבי העיר הם ערבים, אך יש בה גם מיעוט יהודי אשר מגודר ומכותר כדי לשמור על ביטחונו. בין האזור הערבי לזה היהודי מוצב מין קו תפר של בתים וחנויות ריקים.
בעבודתי אני עוסקת בתיאור נוף העיר הלבנה והענקית, הנראית לי מסתורית ובלתי מושגת. מכיוון שהאזור שבו אני יכולה להסתובב כיהודייה מגודר, הדבר נראה לי כמבוך המחכה לפתרון פרטי־אישי־כללי־לאומי.
