מאז ומעולם אימהות שימשו כעקרות בית וכמגדלות העיקריות של הילדים. היום, בעקבות התנועה הפמיניסטית, נשים החלו לקבל הכרה ולגיטימציה לצאת לעבוד, לרכוש השכלה ולקדם את הקריירה האישית שלהן. אנו נתונים בתרבות המעודדת נשים לצאת ללמוד, לעבוד ולהגשים את עצמן מחוץ לבית. עם זאת, האם, מעצם היותה אישה, היא זאת שיכולה ללדת ולהניק, וההיקשרות שלה לבית ולגידול הילדים מתרחשת באופן טבעי.
כך נוצר מצב שבו התרבות המערבית מעודדת יציאה להתפתחות אישית ופיתוח קריירה, ומצד שני אינה מביאה בחשבון את ההתמודדות האין־סופית מול הבית וגידול הילדים.
הפרויקט שלי, אם הדרך, מביא את עצם האימהות לקדמת הבמה. הוא מציג את המורכבות המלווה את האימהות, את הצמתים וההסתעפויות במובן הפיזי והנפשי – הצורך להיות בכמה מקומות בו־זמנית כדי להצליח להחזיק את הבית ואת גידול הילדים.
מטרת הפרויקט היא להראות את הרבדים השונים והמגוונים באימהות, להנציח את הרגעים היפים לצד הרגעים המורכבים. להדגיש את האינטנסיביות הנדרשת מאמא הבוחרת לשים במקום הראשון את הבית שלה, את העשייה הבלתי פוסקת.
האמירה של הפרויקט היא שגם כיום, אישה הבוחרת בכך יכולה להגשים ולממש את עצמה רק מעצם היותה אמא.
