רעיה גול

בסדרת העבודות סתר המדרגה מוצגים ציורים בשמן על בד שציירתי בשנה האחרונה.
אנחנו מעדיפים לדלג מעל הבורות, לוותר עליהם. אני גיליתי דברים שאפשר לראות רק מתוך הבור: אפשר לשהות בו, לפנות את הפחד, להסכים להיות ב"אַיִן" ובחוסר ידיעה, לשחרר את הצורך בשליטה במציאות, ולהתבונן, להתכנס פנימה ולהקשיב.
"אַיֶּכָּה", ה' שואל את אדם הראשון לאחר החטא. איפה אתה? מהי המהות הפנימית שלך? מהו הייעוד?
"אַיֶּכָּה" זו גם קריאה לעזרה.
"וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ" – כשאני בתחתית, אתה פה, איתי. זה גילוי גדול. אלומת אור שמבליחה ומאירה את החשכה. תחושת ביטחון שעוטפת. מציאות חדשה יש מאין.
במהלך עבודתי הלכתי לבורות מים ומערות בירושלים, בגוש עציון ובדרום הר חברון וצילמתי מתוכם. בשביל לצלם מתוך מערה צריך להיכנס אליה, וזה מפחיד, אבל כשאני בפנים אני רואה את האור שחודר מבחוץ. את היופי הזה חיפשתי ללכוד בצילום ואחר כך להעבירו אל הקנבס.
הפרויקט נוצר בעקבות ציור של אמי שהיה מקור ההשראה שלי. ציירתי את הציור שלה בגדול, כמו להיכנס לתוך הציור, לתוך הבור. אף שהציור הוא דו־ממדי, הרגשתי שאני בונה אבן על אבן, שכל שכבה מוסיפה עומק, נכנסת למקומות החשוכים ויוצאת אל נקודת האור.
בחלל משולבות גם אותיות ומילים המבטאות תפילה ורוח, תנועה השואפת למעלה.