עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל בשבעה באוקטובר, חוויתי מחדש את זיכרון אירוע הטרור שנחשפתי אליו כנערה לפני כמה שנים. במהלך האירוע ההוא התחבאתי בביתי בתוך ארון בגדים, בזמן ששכנתי נרצחה בפתח ביתה. המלחמה, וחשיפת הטרגדיה שקדמה לה, גרמו לי לחוות מחדש את החוויה האישית שלי, ולהזדהות עם האנשים שחוו חוויה דומה לשלי.
בעבודתי, הפסלים הסדוקים, הנראים עדינים ושבריריים, יוצרים כפל משמעות: מצד אחד הם מבטאים חולשה וכאב, אולם מצד אחר הם עשויים בטון – חומר חזק ויציב המסמל בנייה, התחדשות, הגנה והנצחה, כמו למשל בשימוש בו לפיסולן של אנדרטאות ולבנייתן של המיגוניות, שהתברר בדיעבד שכשלו במימוש ייעודן.
הפסלים מדמים גוף אדם היושב בכינוס איברים, בצורה המסמלת התכנסות פיזית ונפשית, כמנסה להקטין את שטח גופו ולהגן על עצמו.
