עבודתי מורכבת מעבודות קולאז' המתייחסות לשטיחים במגוון טכניקות.
לאורך ההיסטוריה נוצר בתרבויות שונות בעולם הנוהג לתלות על קירות שטיחים שמקורם בארצות אסיה. מסורת כזו הייתה גם בברית המועצות, תחילה מתוך צורך בבידוד לחדר, אך עם הזמן הפך השטיח מפריט פונקציונלי לפריט חובה בכל בית המעיד על רמת חיים, סטטוס וקניין.
משפחתי עלתה לארץ מברית המועצות, ובכזה בית נולדתי וגדלתי. השטיחים שאיתם עלתה המשפחה תלויים בכמה מחדרי הבית. השטיחים נוכחים באלבומי התמונות שלנו, בתחושות ובזיכרונות שלי – עבורי השטיח מסמל נוף ילדות ובית, השטיח הוא הרקע שלי.
בשתי עבודות קולאז' פירקתי תצלומים של שטיחים מביתי והרכבתי אותם לכדי "שטיח" חדש. בקולאז' האחד מוצג הדיוקן שלי, ואילו בקולאז' השני מוצגת משפחתי, בקומפוזיציה העוקבת אחר הציור "שבת אחר הצהריים" של מוריץ אופנהיים משנת 1886.
בעבודה השלישית חתכתי תצלומים מאלבומים משפחתיים – הוצאתי החוצה את הדמויות האנושיות והותרתי רק את השטיחים עם קווי המתאר של הדמויות שהיו לצידם. הרכבתי מהם קולאז' הדומה בצורתו לשטיח המייצג יבשות, כמו מפה עולמית ומסביבה מרחב ואוויר.
בעבודתי אני מנסה לחקור את ביתי, את סביבתי, את הרקע שלי דרך השטיחים, המשמשים אנלוגיה למקור התרבותי שבו גדלתי אל מול היותי צברית, חלק מן החברה הישראלית שהייתה ועדיין קיבוץ גלויות ותרבויות של אנשים עם סיפורים ורקעים שונים – חברה של הגירה. בעבודת הקולאז' ופירוק השטיחים אני לוקחת את השטיח המוכר בתרבות ובמנטליות שממנה באה משפחתי ויוצרת ממנו שטיח חדש, מרחב גיאוגרפי וסיפור אישי חדש.
