נוף ילדות

מנחה: יעל סרלין

ביצירה זו אני מתייחסת לתקופת ילדותי בצל המציאות המורכבת בעוטף עזה. כילדה למשפחה שחיה באזור זה, אני משמיעה זעקה רועמת אך שקטה כביטוי למציאות הבלתי־אפשרית שבה חיים תושבי האזור. אני משתמשת בחומרים הנפוצים בסביבה הכפרית שבה גדלתי, כמו בטון וצמחייה מקומית, על מנת להעניק ביטוי לחוויות טראומטיות. יחד עם זאת, אני עושה שימוש במוטיבים אשר נחקקו על בשרי כמו קריאת ה"צבע אדום", תוך הנגדת הפסטורליה הכפרית והמציאות הקטלנית.

בעבודה זו בכוונתי להעמיד את הצופה בפני בלבול, חוסר נוחות, פחד וחרדה, ובכך לעטוף את הצופה – ולו לחלקיק שנייה – במציאות החיים ובחוויות שהיו מנת חלקי. בעזרת הבטון אני "מקפיאה" אובייקטים אורגניים ומלאכותיים והופכת את המציאות השקרית, הפסטורלית והתמימה לכאורה – להוויה הטומנת בחובה תחושות כאב ופחד תמידיות. יצירתי היא גל־עד לילדות שלעולם לא אחווה.