רותם בן יוסף

מה שמרגש אותי בחיים זה כדורסל. המשחק עצמו וכל המשתמע ממנו.
איפה אני בתוך המשחק? איך אני מגינה על מה שחשוב לי? מאיזו עמדה אני יוצאת לפעולה, לעולם המעשה, איך אני עולה לסל, איך אני מצליחה לקלוע?
מה קורה כשאני לא קולעת, מה קורה כשנופלים? כשנפצעים?
האם זו מכה חיצונית או פנימית; כזאת שלא רואים מבחוץ, אלא חודרת עמוק פנימה אל תוך הנשמה?

ומה עושים עם הפחד, הפחד להחטיא את הקליעה לסל, איך ממשיכים לעלות לסל גם כשאין ודאות לקליעה, איך בכלל מעיזים לנסות לעלות, איך ניגשים לדלתות סגורות ומעיזים לפתוח אותן?
איך מסתכלים לשבר ולכישלון בעיניים, ואולי אפילו בסופו של דבר מחייכים קצת אל מול התחושה הזאת, וממשיכים הלאה? לא למרות התחושה הזאת, אלא בזכותה?
השאלות הללו ועוד רבות נוספות שמעסיקות אותי כשחקנית כדורסל מקצועי, חלחלו מהמשחק ומאולם הכדורסל וזלגו אליי לחיים ולסטודיו – אל עבודותיי, שמבוססות בעיקרן על דמותי כפי שתועדה בצילומים במהלך משחקים או אימונים. אלו התכנסו אל ציור דיו על גבי גליל (10X1.50 מ') ולסדרת רישומים בדיו או מריחות פלסטינה על מצעי ניירות שונים ובמידות שונות.