בעבודותיי אני עוסקת בבניית זהותי האישית והנשית באמצעות סיפור משפחתי שאני רושמת בעפרונות גרפיט תוך יצירת זווית סובייקטיבית לסיפור: סבי קבר בחייו שתי נשים ושני ילדים, אולם בגיל 60 לא ויתר על חלומו וזכה לעלות לארץ ישראל, להתחתן שוב ולהביא לעולם בן ושלוש בנות. את הסיפור הזה בחרתי לסמל בעזרת דימוי של קוץ, אשר במציאות החזותית לרוב יידחק לשוליים, בהיותו מרתיע, יבש וחסר זוהר כצמח; בעבורי, על אף היותו חד ונוקשה, דימוי הקוץ הינו רווי יופי, מורכב וייחודי.
באמצעות עבודות הרישום הגדולות שלי אני מכוונת להתבוננות ממושכת. הסיפור נשאר חבוי ונסתר מאחורי הדימוי, אך מקבל נופך נוסטלגי הנוגע בממדים של זיכרון במטרה ליצור דיאלוג אישי עם כל צופה. באופן זה הקוצים מבטאים את הרגשות שלי, שעולים מסיפור משפחתי רב־דורי. בכל רישום הקוץ מנסה לפרוח כפרח ולהשתחרר מכבלי ה"שם" שיצא לו. בכך אני שוזרת את כאבו של סבי יחד עם תחושות של תקווה וכמיהה לעתיד עתיר שמחה והגשמה.
