מיצב: בד, וידאו, אקריליק על דיקט עץ
במלחמה נעמדים משני צידינו, זה לעומת זה, הסתרה, שקיעה וחושך – מול בהירות, זריחה ואור.
אני משתמשת בבדים שחורים המכסים, עוטפים ומסתירים, ובהם חוררתי חור אחר חור כדי לאפשר לאור לעבור ולהיראות.
בפרויקט שלי אני מבקשת ליצור עולם שבו המבט מתמקד באור הנכנס דרך הסדקים, מתגלה ומפציע. זו הצעה להתבונן בתמונת תשליל של המציאות, גם בזמנים שבהם האור איננו והחושך סוגר ועמוק. באפשרות הזו החור השחור הופך ללבן, ופצעי ירי מדממים ודוממים הופכים לכוכבים זורחים.
ניגשתי לפרויקט הזה מתוך המלחמה שאנו נמצאים בה, מתוך בקשה לגלות מעט ממה שמסתתר מאחורי המסך.
כאשר אנו עומדים באומץ מול נקודת המפגש בין אור לחושך, כשעוברים דרכה ולא בורחים ממנה, מתגלה משהו נוסף. פתאום מתחילים להרגיש: שיש קשר בין הניגודים, שיש סיבה להיותם לעומתיים, שתנועת החיים צומחת דווקא מתוך המקום שבו הנפרד מתחבר והקצוות מתלכדים, כך שהאור והחושך מניעים זה את זה ושותפים לתנועה אחת.
כשנקודת המבט משתנה, המציאות משתנה. בעולם שנוצר בחלל התצוגה אני רוצה לאפשר פרספקטיבה של מבט־על המרחף מעל החיים, העולם והאדמה, ורואה את התמונה המלאה.
התבוננות כזו חושפת את כל מה שאנחנו בתוכו ואת החלק שאנחנו מהווים במציאות השלמה. זה מבט שגם מזמין להרים את המבט מהקושי ומכוח המשיכה של האדמה ולהביט אל הקב"ה, השמיים והכוכבים.
פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי, נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ. אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ, וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח.
אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ. אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר, אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם.
גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי, וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ. וָאֹמַר אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי, וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי.
גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ, וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר, כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה. (תהלים קלט)
