נגה נמיר

מה אני מרגישה כשאני נפגשת עם עומס? עומס של מישהו אחר, של עצמי? איך מתבטא העומס הזה, ואילו תחושות הוא מעורר לי בגוף?
בעבודתי אני מבקשת לתת במה לעומס; להעניק נראות לבלגן, לחוסר סדר, לעודף ולפעולת האגרנות.
אלו פינות שלא נוח לנו איתן, מרחבים שאינם מותירים לנו מקום בחלל ושלרוב נעדיף להסתירם.
בעבודתי אני עוסקת בבית הוריי; במרחב הביתי שבו גדלתי, אני מחפשת כעת את הפריטים והחפצים שנאספו בו במשך שנים ולא מוינו או נזרקו. ערמות החפצים נדמות כעת לגופים בעלי קיום משלהם בחלל, נוכחות שאנו בוחרים להתעלם מקיומה במקום להתעמת מולה.
אני מחפשת פינות של עומס, מאתרת את תופעות הלוואי של הריבוי ומתעדת את השפעתן. לצד עבודת הצילום אני מלקטת בכל ביקור מעט פריטים, ומציבה זה לצד זה את התצלומים והחפצים, לבחינת פעולת הגומלין ביניהם.

העומס הפיזי הוא ביטוי חיצוני לעומס הנפשי שבתוכנו, והמפגש איתו איננו קל. באמצעות העבודות אני סקרנית לגלות ומבקשת להתחקות אחר התחושות שהוא מעורר אצל הצופה, למשל בתצלום המתאר חלון שהאור שלו מוסתר על ידי ערמת חפצים, או תצלום שבו המסדרון צר ועמוס ואינו נגיש למעבר.