במיצב מותר מוצגים אובייקטים טקסטיליים המדמים אלמנטים גופניים. האובייקטים מפוסלים במשטחי ספוג מוקצף ועליהם נתפרה שכבת בד מטופלת בתפירה ידנית.
כבר כנערה מצאתי בתפירה את המקום לביטוי האישי שלי ולמדתי תפירה באופן מקצועי. במהלך לימודי האמנות חזרתי אל התפירה – שנועדה להלביש ולהצניע – ככלי לחשיפה של הגוף ושל חומרים לא מדוברים.
בעבודותיי אני רוצה להציף את המבוכה שבעיסוק בגוף ובמיניות, מבוכה שטומנת בתוכה הסתרה, בושה והשתקה. חשוב לי לעודד שיח בנושא, במיוחד בחברה שבה גדלתי, ולאפשר מקום לחקור ולהתעסק בנושאים הקשורים בגוף מתוך גיוון ואינדיבידואליות. לעודד את היכולת להביט במראה, להתבונן בגוף ולהכיר אותו ללא בושה.
הפעולה שלי מתחילה בהתבוננות בגוף האישי שלי ובחקירתו, ונשענת על תיעודים של צלמיות אלות פריון אשר תוארו בתרבויות העתיקות עם איברים גדולים ומלאים כסמל לפריון, לחיים וליופי. בתכנון הרעיון אני מעלה אותו ברישום או במשחק עם חומר, ותוך כדי היצירה עצמה אני נותנת מקום לפעולה האינטואיטיבית להוביל את הפסל.
האובייקטים שאני יוצרת כחלקי גוף חשוף מגלים צמיגי שומן, סימני מתיחה, שיעור גוף וממדים גדולים. דרכם אני מעמידה בשאלה את התפיסות הנפוצות לגבי מהו היפה, מהו הנחשק ומהו המותר. אני עושה זאת על ידי עודפות מצטברת וחיפוש אחר אותם מקומות בגוף אשר למדנו שיש לכבוש ולטשטש.
