בעבודתי אני בוחנת את המרחב שבין שינה וערות ובין חלום ומציאות. אני עוסקת בחוויה האישית והקולקטיבית של הבדידות האנושית ושואלת על מקומה של הערות, של המודעות ושל המציאות בחוויה זו. עבודתי היא ניסיון לשפוך אור על חוויה פרטית ורגעית זו ולהתבונן בה כמשותפת לכלל האנושות. עבודה זו שואפת לחלוק את החוויה באמצעות המיצבים וליצור מרחב המאפשר התבוננות ממושכת על המצב האנושי בכלל ורפלקציה עצמית בפרט.
הדימויים שלי שאובים מחלומותיי האישיים, ובה בעת ממחשבות תועות בזמן ערות. כל אלו טעונים במשמעות היוצרת עולם סוריאליסטי עשיר. אותם חלומות מקבלים פרשנות על ידי חומרים מסורתיים מחד ו"נמוכים" מאידך. הדימויים המופיעים בעבודה זו, כגון הכרית האזוקה לתמונה פסטורלית המבצבצת מהקיר או הבית המוקטן שממנו יוצאת עין מוקרנת, משדרים את הניתוק והבדידות באמצעות משחק של חשיפה והסתר. העבודה רוויה באסוציאציות אשר לעיתים מושכות את הצופה למקומות קונוטטיביים.
