בעבודה זו מוצגים פורטרטים עצמיים בטכניקות מגוונות, ובהם מונחים טריפטיכים מעץ שחשפתי באמצעות ציור בגריעה. הטריפטיכים צוירו בעקבות תצלומים המייצגים את סיפורם של שלושת דורות הנשים מעליי במשפחה: סבתא רבתא, סבתא ואמא. בעבודה על הטריפטיכים שאבתי השראה מאמנות הפרסקו שבה מטביעים דימוי ישירות בחלל והוא הופך לחלק אינטגרלי ממנו.
מסביב לציורים של בנות משפחתי, אני מתבוננת עליהן מבעד לדיוקנאות העצמיים שלי. אני מחפשת חוט מחבר, דק, פשוט ופגיע ביני ובינן. מוצאת את עצמי מתבוננת בעיניים חשופות, בוחנת, נוגעת בנימיי הרגישים ביותר ומאפשרת לעצמי להיות פגיעה. באמצעות המצעים המנותקים אני בוחנת את ה"מצע" שממנו אני יוצאת ולומדת לשים על השולחן את רגעי הניתוק והאיחוד בינינו. במהלך הציור אני שוהה ברגע שבו הרגש זורם גם לי מתחת לידיים ומחיה את היצירה.
