יפעת נחום

את המסע לפרויקט גמר התחלתי בשנה שעברה, מסע של חיפוש ודיוק על מה אני רוצה לדבר ובאיזה נושא להתעסק. עברתי בין נושאים רבים והמון מחשבות. עם תחילת השנה ומתקפת הפתע הקשה והמלחמה שאנחנו נמצאים בה הם אלה שהובילו אותי לפרויקט זה.
אני יפעת נחום, התחתנו חודש לפני המלחמה. אחרי החגים היה אמור להיות התחלה לא רק של השנה אלא גם של הרבה דלתות חדשות בחיינו כנשואים. הסטטוס החדש והמרגש, מקום מגורים, עבודה, לימודים, בניית הביחד שלנו ועוד..
באותה שבת נוראית, בעלי יצא למילואים עד עכשיו. בתפילה גדולה שכולם יחזרו לשלום בריאים ושלמים בגוף ובנפש בע׳׳ה.
מאותו יום, החיים במדינת ישראל השתנו מקצה לקצה. אין מילים שיתארו את הלב השבור שלנו. אנחנו במלחמה, מלחמה על הבית.
עם ישראל ראה אבדות רבות, קשות וכואבות. השכול הגדול, ההרס בגוף, בנפש וברכוש הוא עצום. הטבח הנוראי, האכזריות שלא תשכח לעולם, הפגיעה היא קשה מנשוא.
מתוך השבר, המורכבות והאתגרים בתקופה זו נוצר הפרויקט שלי.
אני מאוד אוהבת חומרים, מאוד אוהבת ליצור, כל התקופה הזו לא הצלחתי לגעת בשום דבר. לא היה לי חשק, רצון, רעיונות. כלום.
תחושת הפחד שיתקה אותי. פחד לאומי ופחד אישי קיומי. פחדתי על הכל – על מה יהיה, מה יקרה, והלב התרסק מכל מה שהיה.
ההתמודדות עם זה באה לידי ביטוי בבכי, במילים חדשות וטובות שניסיתי להכניס אליי, במחשבות מוגנות, בשיח פנימי עוטף ובתפילה, תפילה, תפילה.
במהלך התקופה הזו נפגשתי בטכניקת ציור בדיו אלכוהולי, טכניקה מיוחדת מאוד
אפשר להגיד שהתאהבתי.
מה שמיוחד ומרתק בדיו אלכוהולי זה שאין לך שליטה עליו. אני יכולה לבחור איזה צבעים לשים על הדף ובאילו כלים אני משתמשת לפיזור הדיו אבל התוצאה הסופית היא לא בשליטתי.
זיהיתי את נקודת ההשקה בין חוסר הוודאות וחוסר השליטה במציאות שבה אנו נמצאים, לחוסר שליטה בציור עם הדיו.
נקודה נוספת שהייתה לי למַראה עם המציאות, היא היכולת לבחור בדברים שכן יש לי שליטה עליהם, הן במציאות והן בציור.
התקופה הזו מלאה בעליות וירידות. אין סוף גלים ורגעים.
המון בכי, כאב וקושי ויחד עם זה המון גאווה על הלוחמים שלנו, על העם שלנו. וכל פעם כשבכיתי, התפללתי שהדמעות יהפכו לתפילות. שהמילים והמחשבות יהפכו ויתגשמו לטוב.
בחרתי לצייר בדיו אלכוהולי על שלושה גיליונות של פרספקס ומבעד לציורים ניתן לראות את המילים אשר מחזקות אותי ועוד נשים רבות המתמודדות באותו מצב ונותנות תקווה, כוח ונחמה בתקופה הזו.
אני מתפללת שהפרויקט שלי יהיה מקום להזדהות, להתבוננות, קצת נחמה ורפוי.