טל בן דור

הזיכרון בעבורי הוא דבר חי ומשתנה. עם השנים הוא עלול להתפרק, להיסדק ולהתעמעם. חרף הניסיון לזכור דבר לפרטיו, הוא אפוף במעטה ערפל שכפה עליו הזמן.
בעבודתי אני מתייחסת אל מרחבים בנויים שאני דולה מזיכרונות ילדות. זיכרונות של חלקי חדרים וגרמי מדרגות שהזמן הציף והם נוטים להשתנות ולהתעוות. את המרחבים אני משחזרת באמצעות יצירה של דגמים אדריכליים בקנה מידה קטן, טלאים של חלקי הזיכרון. המודלים עשויים מתכת חלודה, חומר פעיל ומשתנה עם הזמן. חלק מהמודלים הצפתי בנוזל אפוקסי, ובחלק תפרתי טלאים. בהקשר זה מסקרנת אותי פעולת הרפאות והשחזור הארכיאולוגי.
הדגמים מוצבים על גבי משטחים שיצרתי, דמויי שולחנות שרטוט אדריכלי.
סבי דוד ז"ל היה מודד מבנים במקצועו. פעולת המדידה של סבי הותירה אחריה שרטוטים ומידות של מבנים המשמרים את הזיכרון שלהם בתודעה, אף שאת רובם מעולם לא ראיתי במציאות. בעבודת הווידאו מופיע סרט המדידה של סבי וחלק מתוכניות השרטוט שיצר.
השאלה שמלווה אותי לאורך הפרויקט היא: האם זיכרון, המופשט באופיו, הוא דבר מדיד? והאם באפשרותי לשחזר אותו ולהעניק לו מופע חומרי וממשי במציאות?