כל מפגש עם חומר מתחיל בשאלה: מה יש לגלות בו?
ואז – לא להפריע. לאצור את הקיום המקורי והקסום ולחשוף אותו בעדינות.
בעבודות מיצב ופיסול מינימליסטיות אני עושה שימוש אינטואיטיבי בשאריות חומרים זמינים הנחשבים זולים וזניחים: קרטון, פחם, גבס ועוד. יותר משאני מחפשת אחריהם, הם מוצאים אותי – ברחוב, בשוטטות, חלקם כבר אצלי. המניע המרכזי הוא לגלות איך אני יכולה לטפל בהם הכי מעט, ועדיין שמלוא הסיפור שלהם יוכל להתקיים במרחב.
בפעולות מינוריות אני מייחדת ומייקרת אותם, מאירה את רגע המפגש הראשוני שלי איתם, רגע שבו מתרחש סוד שניתן לשוב ולראותו רק בעין שמה־לב.
המרחב שנוצר שָקט, ההתבוננות מתבקשת, המנגינה מתגלגלת.
