"רכושו האמיתי של האדם הוא זכרונו" (אלכסנדר סמית)
הפרויקט מתחקה ויזואלית אחר זיכרונות מהסיפור שלי עם אמי, דרך רגעים משמעותיים, דימויים ויזואליים וזיכרונות שחוזרים אליי. זוהי סדרת תמונות מבוימות שבהן אני חוזרת לעבר ילדותי ומשתקפת שם. השימוש בהשתקפויות מחבר מציאות עכשווית עם מציאות העבר. המצלמה מגשרת בין ההווה לזיכרון באמצעות משחקים של עומק שדה שלעיתים מטשטש מאוד את ה"זיכרון", ובמקרים אחרים מקרב את הזיכרון לדמות שלי בהווה.
הנוכחות שלי בצילומים מרומזת, צופה מרחוק. כל תמונה נתנה ביטוי לזיכרון אחר, לעיתים אישי ולעיתים אוניברסלי. נעשה שימוש בצבעים כחול וכתום – שני צבעי הקונטרסט של הקשת הרגשית. מטרת הפרויקט היא לתת מקום לחשיבות הזיכרון ולשימורו.
