טושים על נייר
בשנים שלפני עלייתי ארצה, משפחתי ואני היינו מבקרים בישראל בקיץ, כדי לפגוש משפחה וחברות. מהטיולים האלה מילאנו אלבומים בתמונות ובזיכרונות מהכיף שחווינו בארץ ישראל. התמונות האלה לא היו מושלמות; הן צולמו בתקופה שבה היינו מצלמות רגע אחד או שניים בלבד, ובכל זאת הן מלאות בשמחה ובפליאה.
אחרי שעליתי לארץ, הקסם דעך לזמן מה. התקשיתי עם השפה והתרבות, והתגעגעתי מאוד לחברות ולמשפחה שהשארתי מאחור. איפשהו בדרך, שכחתי את כל הדברים הקטנים שגרמו לי להתאהב במקום הזה מלכתחילה.
עם הזמן התחלתי לגלות מחדש את הפלאים הקטנים. בשנים האחרונות אני מתחברת שוב לחלק הזה שבי, לילדה הקטנה שאהבה את ישראל ללא היסוס, שנשבתה בקסם שמגדיר את הארץ.
הפרויקט הזה הוא החיפוש שלי אחרי הילדה חסרת פחד והמדמיינת שהייתי. התצלומים ששימשו השראה לציורים בתערוכה משקפים את חוסר השלמות של החיים: חלק מהדימויים שרופים, אחרים כהים כל כך עד שלפעמים קשה להבחין במה שנמצא בהם. בכך עוסקת התערוכה – ביופי שבחוסר השלמות ובאומץ לחיות אותו.
בחרתי להשתמש בטושים – מדיום שלעיתים נתפס כילדותי – ודרכם פירקתי את התמונות לצורות ולצבעים. כך, קו אחר קו וצבע אחר צבע, אני מנסה להבין את המסע שלי ולשחזר את הזיכרונות היקרים לליבי.
התערוכה הזו מגלה את השזירה בין הפנטזיה והמציאות בארץ ישראל – מרחב שבו נפגשים געגוע, נוסטלגיה וחוויה חיה. היא בוחנת כיצד ישראל של דמיונות הילדות שלי משתלבת עם המציאות המורכבת, היפה ולעיתים המאתגרת של הבית שאני מכירה כיום.
