אביה וכסלר

הנושאים שמניעים אותי הם מסכת חגיגה, האגדתא "ארבעה נכנסו לפרדס" ומשמעות הביטוי "פרדס" בחיי.
פרד"ס – ראשי תיבות של פשט, רמז, דרש, וסוד, ארבע דרכי התבוננות ופרשנות של המציאות ברבדיה הגלויים והנסתרים.
בגמרא מתוארים ארבעה תלמידי חכמים שניסו להיכנס ל"פרדס" במשמעו האלגורי – חקירת עומק הבנת הבריאה וחוכמת הנסתר. בתהליך חקירתם אחד "הציץ ונפגע", השני "הציץ ומת", השלישי "קיצץ בנטיעות" והרביעי יצא בשלום.
התערוכה בנויה כפרוזדור מבוכי בעל פתחי כניסה ויציאה. באמצעות הליכה אני מבקשת להעביר את הצופה מסע שכמוהו כהליכה בפרדס התלמודי. כדי לברוא את הפרדס ולבחון את המשמעויות השונות שהוא מגלם בחיי, אני עושה שימוש בטכניקות ובמדיומים שונים.
החלטתי לשחק במשמעויות של מושג המקום, ביחס לבית וזמן וההקשרים שלהם למסכת חגיגה. באמצעות כתיבה ברורה על קיר התערוכה של אירועים בחיי וכיסויָם בשכבות של מילים, אני מבקשת לעסוק במופעים של הגלוי והנסתר; הכתיבה נעשית בתהליך ממושך, שבו הקיר הופך ליומן שלי ומחזיק בתוכו סודות, מחשבות ורגשות. אני עובדת עם פחם – שארית משריפה של דבר חי, חומר שעבר התמרה, ומשתמשת בו כדי ליצור דבר־מה חדש.
בעבודת הפיסול אני יוצקת קונכיות של חלזונות משעווה, וצובעת אותן בשאריות של הפחם שאיתו אני כותבת על הקיר, תוך תהייה לגבי פירוק ושארית.
עבודות הווידאו מתארות את הזמן המזדחל לו לאיטו, את הסודות המסתתרים והנגלים לעינינו חליפות; יוצאים וחוזרים אל הבית, משאירים אחריהם שובל שמרמז על העבר.
אני מצלמת את אחותי, שעברה טלטלות בחייה, כמדונה – קדושה מעונה, דמות אייקונית המביטה בעולם שאינו נותן לה מקום.
באמצעות הדימויים אני בוחנת את משמעות החלל, תמורות החיים, והשפעתו של הזמן על סודות.
בעבודת הסאונד אני שוב מזמינה את המבקרים להקשיב לסודות, כביכול גלויים, אך מוסתרים. בתוך הקונכייה – חפץ שהיה בית – אני מציגה קולות של משפחתי, חשופים אך עמומים.