מיצב, מיטה, צילום על טקסטיל, שמע
שני נושאים משמעותיים בחיים, דרך ואהבה, העסיקו אותי בפרויקט הזה. נראה שכשאדם בוחר להתבונן בדרך שבה הוא עובר, ואינו מתמקד רק במטרה – הציפייה והמוכנות הנפשית שלו למה שיבוא נינוחים יותר. כשאדם בוחר להתבונן בטוב המקיף אותו – החיים שלו שמחים יותר.
לאחרונה התחתנתי, ברוך ה', ובתוך מהלך החיים המבורך הזה אני מנסה להתבונן בשינויים שקורים לי בדרך ובמודלים השונים של אהבה שאני רואה סביבי ובחלקם גם בוחרת. אני מתבוננת באיחוד שתי הנשמות שלנו לאחת, שקורה יחד עם למידה של תקשורת בינינו, ובנייה מחודשת של שנינו יחד. לצד פרידה מהבתים שגדלנו בהם והסתגלות למקום החדש, מתחילה גם כניסה עמוקה יותר למשפחות של שנינו, ניסיון להבין איך הן מתמודדות עם המעבר, ועוד חוויות חדשות רבות. בחרתי לעסוק בסוגיות האלה מנקודת המבט שלי. אומנם אלו חוויות שרוב האנשים עוברים, אבל ההתמודדות שלי איתן נעשית באמצעות האמנות שלי, בשאיפה להבין יותר מה היא אהבה, ממה בנוי קשר, ומה אני יכולה ללמוד מאבותיי ומאימהותיי בבחינת המשכיות בין־דורית.
המודל שהוביל אותי היה הזוגיות של סבתא וסבא. התקיימה ביניהם אהבה שכללה התמסרות עמוקה שעמדה במבחן של קושי רפואי מתמשך. לאור הערך הזה בחנתי ותיעדתי את ההתמסרות שמתקיימת בבית ילדותי, מתוך מבט על הקשר הבין־דורי והיחסים עם סבתא ואמא שלי, ואחר כך חיפשתי את ההתמסרות בתהליך ההיקשרות ביני ובין האיש שלי בבנייה של הדבר החדש בינינו. אז עם תפילה אמונה והמון אהבה, הבאתי רגעים מהעולם שלי כדי לתת תקווה, שמחה ואמונה בדרך.
