שחר ויטונסקי
ברוכים הבאים לתערוכת הבוגרות של המחלקה לתקשורת חזותית באמונה, המכללה האקדמית לאמנויות ועיצוב.
השנה, אנו נרגשים להציג את פרויקטי הגמר של דור המעצבות החדש דווקא כאן, בחלל ההיסטורי והמשמעותי של הספרייה הלאומית הישנה בגבעת רם בירושלים. הבחירה במרחב הזה, המייצג את עומק הידע, התרבות והזיכרון של העם היהודי, אינה מקרית. היא משקפת במדויק את המהות של המחלקה שלנו, המבקשת לחבר בין שורשים תרבותיים עמוקים לבין שפה חזותית עכשווית ופורצת דרך.
ארבע שנות לימוד, מחקר, יצירה והתפתחות מקצועית מגיעות הערב אל רגע השיא שלהן. מאחורי כל מיצב, מותג או פרויקט המוצגים כאן, עומדים חודשים ארוכים של דיוק, ניסוי, סקיצות ועבודה בלתי פוסקת. הסטודנטיות שלנו לא הסתפקו בפתרונות אסתטיים יבשים, אלא צללו אל לב הסוגיות המורכבות ביותר של המציאות הישראלית והיהודית, במיוחד בעת הנוכחית.
במחלקה לתקשורת חזותית באמונה אנו מובילים אגנדה ברורה, תקשורת חזותית היא כלי אסטרטגי ראשון במעלה לעיצוב תודעה ודעת קהל. התפקיד שלנו הוא להצמיח מעצבות בעלות עמוד שדרה ערכי ואידיאולוגי, המביאות אל מרכז הבמה התרבותית את הקול הציוני והמסורתי. הפרויקטים המוצגים בתערוכה זו מוכיחים כי הקול הזה נוכח, רלוונטי, ובעל עוצמה חזותית חסרת פשרות.
הבוגרות שלנו מציגות הערב מנעד רחב של קולות חדשים, רעיונות מצוינים ומערכות עיצוב מורכבות המשלבות טכנולוגיה, טיפוגרפיה וחומר. הן מביאות אל קירות הספרייה הלאומית הישנה פסיפס חזותי מרתק של חוסן, אמונה, כאב ותקווה, המציב מראה נוקבת ומעוררת השראה מול החברה הישראלית.
אני רוצה להודות מקרב לב לסגל המרצים והמנחים של המחלקה, שליוו את הסטודנטיות לאורך כל הדרך במקצועיות, במסירות ובעין בוחנת. תודה להנהלת המכללה על התמיכה הבלתי מסויגת, ולכל השותפים שלקחו חלק בהפקת המאורע החשוב הזה.
ואתן, בוגרות יקרות שלנו, הוכחתן שהעיצוב שלכן הוא שפה של עוצמה. פרויקטי הגמר שלכן הם כרטיס הכניסה שלכן אל שוק העבודה ואל עולם היצירה הישראלי, ואני בטוח שתובילו ותעצבו את פני העתיד. אני גאה בכן על הדרך, על האומץ ועל התוצרים המרהיבים.
אני מזמין את הקהל הרחב להלך בין המיצבים, להקשיב לקולות החדשים ולגלות את העתיד של העיצוב הישראלי.
ערב מרגש ומוצלח לכולנו.
ראש המחלקה, שחר ויטונסקי
עדנה אוחנה
כשאני חושבת על סיום ארבע השנים שלכן כאן, אני נזכרת במילים של אגנס מרטין: "היופי הוא המסתורין של החיים. הוא אינו בעין, הוא בתודעה". המשפט הזה מלווה אותי שנים רבות, ואולי הוא מבטא משהו עמוק גם על הדרך שעברתן.
כשהגעתן ללימודי האמנות, נדמה היה לעיתים שהמטרה היא להגיע אל היצירה הטובה ביותר, אל הדיוק ואל השלמות. אך עם הזמן גיליתן שהאמנות מלמדת אותנו דבר אחר. היא מלמדת אותנו להתבונן. לעצור. להקשיב. לשאול. היא מלמדת אותנו שהיופי אינו נמצא בהכרח במה שמושלם, אלא ביכולת לראות את מה שמסתתר מתחת לפני השטח.
תערוכת הסיום שלכן מספרת את הדרך שעברתן. היא אינה רק אוסף של עבודות, אלא עדות לשנים של חיפוש, של גילוי ושל התפתחות. כשאני מתבוננת בעבודות, אני רואה לא רק תוצאות, אלא את השאלות ששאלתן, את האומץ להתנסות, ואת הקול הייחודי שכל אחת מכן מצאה.
לאמנות יש כוח מיוחד. היא מאפשרת לנו להתרגש גם ללא מילים, להבין דרך החושים, ולפגוש את העולם דרך החומר והרוח גם יחד. דרך הצורה, הצבע, הדימוי והמרחב, אנחנו מגלות רבדים של משמעות שלא תמיד ניתן להסביר במילים.
כעת אתן יוצאות לדרך חדשה – כאמניות וכמחנכות. אני מקווה שתיקחו איתכן לא רק ידע וכלים, אלא גם את היכולת לראות. לראות יופי באנשים, בתהליכים, ברגעים הקטנים ובמקומות שאינם מושלמים. זו בעיניי אחת המתנות הגדולות שהאמנות מעניקה לנו.
חינוך לאמנות מתחיל במבט. ככל שנלמד לראות לעומק, כך נוכל לעזור גם לאחרים לראות. לא להוביל אותם אל שלמות, אלא אל גילוי, אל סקרנות, ואל היופי שכבר קיים בהם ובעולם שסביבם.
אני נפרדת מכן בגאווה גדולה ובהתרגשות. תודה על ארבע שנים של יצירה, של אומץ, של התמדה ושל צמיחה. אני מאחלת לכן שהאמנות תמשיך להיות חלק מחייכן, שתלווה אתכן בכל דרך שתבחרו, ושתמשיכו להביא לעולם יופי, רגישות ומשמעות.
באהבה ובהערכה רבה,
עדנה אוחנה
ראש המחלקה לאמנות