הפוסט אביה וכסלר הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

בשנים האחרונות יצא לי לעבור תהליך ודרך בנושא, ובפרויקט ביקשתי להביא ולהנכיח את החוויה, את הקושי ובעיקר את התובנות. 

כשהתחלתי לחקור נתקלתי בפירוש על הקריאה לאברהם "לך לך". זוהי אחת הפעמים הראשונות שמציינות בתנ"ך יציאה לדרך. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" – אברהם אבינו נצטווה לעזוב את מקומו בשלושה מישורים: תרבותית, חברתית ומשפחתית. 

את כל אלה אברהם נצטווה לעזוב לטובת ארץ לא ידועה, לעזוב את כל הדפוסים הפנימיים שטבועים בו בכל אחד מן המעגלים. כשהוא עוזב את כל המעגלים סביבו, את המקום הנוח, נשארת רק נקודת החיות הפנימית, והיא בסופו של דבר מברכת את כל המעגלים שנעזבו. היציאה מאזור הנוחות הביאה את אברהם לגילוי פנימי עמוק של אישיותו. 

"לך לך" מרמז כאן על הליכה הלוך ושוב, הליכה ויציאה לצורך התכנסות פנימה, וזו בעצם הנקודה המרכזית שברצוני להעביר – שהיציאה מאזור הנוחות מאפשרת לנו לפגוש ולהעמיק את ההיכרות שלנו עם עצמנו, להכניס אל תוך הנוחות נוכחות, אומץ, ובעיקר לשחרר שליטה ולהתמסר לדרך שאינה צפויה או ידועה מראש.

קראתי בספר 'ברכות לסבי' משפט שאומר הסבא לנכדתו בהקשר של סיפור יציאת מצרים: "הבחירה היא אף פעם לא בין עבדות לחירות, תמיד נצטרך לבחור בין עבדות לבין הלא נודע". ואני חושבת שזה הסיפור של יציאה מאזור הנוחות: לצאת לדרך לא ידועה, בהתמסרות ובאומץ.

את הפרויקט אני מעבירה דרך מיצג המורכב מסרטון המתמקד בפנים של אנשים, ומילים תלויות במרחב המבטאות כל שלב ביציאה מאזור הנוחות. המילים משתקפות על פני האנשים שבסרטון בגדלים שונים – כל גודל מבטא אזור אחר, ומסמל את העובדה שהנוחות אומנם תופסת מקום של ביטחון והגנה בחיים שלנו, אך המילים הקטנות, החדות, הן אלה שמבטאות את העוגנים שיצרנו, את ההתפתחות ואת החיבור פנימה. 

מטרתי היא להעלות את הנושא לשיח ולהביאו לקדמת הבמה, מתוך רצון לעורר נקודת מבט לגיטימית על המגבלות שלנו ועל היכולות שלנו להביא דרכן ומתוכן שינוי.

הפוסט אחינועם שאול הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

ילדינו, המשוטטים ברחבי רשת, נחשפים בפני איומים רבים. עולם זה, מצריך מאיתנו כמה שיותר לפתוח את עינינו להיות מודעים לסכנות הטמונות בכל פינה. לכן, חשוב מאוד להבין כי החינוך הוא הכלי הראשון והחשוב ביותר להגנה על ילדינו בסביבה זו. כשהם יהיו מודעים לאיומים ויכירו את הסיכונים, הם יהיו מוכנים יותר להתמודד עם הסכנות ולהגן על עצמם. על ידי העלאת המודעות דרך המסגרת החינוכית והענקת כלים מרכזיים לזיהוי ולהתמודדות עם איומים מקוונים, נמנע את הקורבן הבא.

בחרתי בנושא זה ממקום שלי בתור מורה במוסדות החינוך, שמתמודדת עם המורכבות שהרשתות גורמות בכיתות. בפרויקט אבקש לייצר פתרון למורכבות הקיימת. לצד היתרונות הקיימים ברשת ישנם גם מצבים מורכבים של סיכון ופגיעה. אך התלמידים לא מודעים לכך. ומתוך כך להבין איזה כלי פדגוגי ניתן לייצר בכדי להעלות את המודעות בקרב התלמידים לסכנות הכרוכות בשימוש ברשת?.

פגיעה ברשת זו פגיעה המתרחשת במרחב האינטרנטי. קיים מנעד רחב מאוד של פגיעות ברשת החל מפגיעות חברתיות כגון חרם ביוש ועד לפגיעות המהוות גם עבירה פלילית כגון הטרדה מינית, פדופיליה, סחיטה באיומים.

האינטרנט מאפשר לגולשים להישאר בזהות בדויה ולא לגלות את פניהם ואת שמם האמיתי. ישנם אנשים, בגירים וקטינים כאחד, שמנצלים את האפשרות הזאת לאנונימיות לרעה ופוגעים בילדים, שאינם מודעים לסכנות שבדבר. לכן בפרויקט אבקש לייצר אתר שישמש ככלי פדגוגי מלמד, המסייע בהעלאת המודעות בקרב התלמידים תוך מתן כלים והנחיות לרגע אמת, ובכך למנוע או לפחות לצמצם את הפגיעות.

הפרוייקט הינו אתר המשמש את המורים ככלי פדגוגי לכל הקשור בנושא מוגנות ברשת.

כדי להבטיח שהילדים שלנו ייהנו מכל יתרונות האינטרנט, אנחנו צריכים להכין וללמד אותם לקבל החלטות חכמות ברשת. זו מטרת הפרוייקט. להכיר לילדים את העקרונות הבסיסיים של אזרחות דיגיטלית ובטיחות ברשת, כדי שיוכלו להשתמש באינטרנט בצורה נבונה ובטוחה.

האתר יעניק גישה מלאה למערכי שיעור בתחום לפי שיכבת גיל. בנוסף, בכדי להעביר את הסכנות ברשת בצורה חוויתית ללמידה משמעותית, בתוך האתר יהיה חדר בריחה פדגוגי שסיפורו סובב סביב המוגנות ברשת ומקנה כלים, בכדי להעלות לשיח בכיתה את המורכבויות והסכנות.

הפוסט איילה אבגי הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

הפוסט אליז אבן חיים הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

הפוסט אפרת אמדדי הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

הפוסט בת שבע פיטוסי הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

*שם הפרויקט לקוח מתוך תפילת חנה, אם שמואל: "וְחַנָּה – הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ, וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה" (שמואל א, א).

הפוסט גתית ג'לח הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

בפרויקט שלי אני עוסקת במושג אמת, ואף מנסה למצוא דרכים להגיע אל האמת דרך בירור פנימי עמוק.
אמת היא נושא מורכב ומשמעותי המעורר שאלות ומעסיק את האנושות מאז ומתמיד.
הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו, שחי במאה ה־18 באיטליה, יצר מחזה שלם בשם 'לישרים תהילה' שעוסק בהתמודדות האדם והחברה הכללית עם מידות הנפש ה"טובות – אמיתיות והרעות – שקריות" בדרך אל האמת.

בחרתי ליצור פרשנות חזותית למידות ולכוחות הנפש המוצגים כדמויות במחזה, ובאמצעותן ליצור משחק קלפי שיח העוסק בבירור משמעותה העמוקה של כל דמות. מטרת המשחק היא להעביר את המשתתפים מסע של התבוננות פנימית, אישית וחברתית המעלה שאלות ודיונים בנוגע להתמודדותו של האדם בעולם בדרכו אל האמת.

הפוסט זיו נחום הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

מתוך הרצון להישאר "שפויה" יצרתי את המרחב שישקף את תחושותיי באופן חזותי.

זהו מיצג אנושי שעוסק באלמנט הזמן – חדר בהמתנה שבו הזמן מצד אחד ממשיך, אך גם נעצר עבור כולנו, ללא ידיעה ודאית כיצד "נשוב", אם בכלל ובאיזה אופן, וזאת מבלי לשקף באופן ישיר את אחד הצדדים, במטרה לתת מקום לפרשנות. 

בחרתי ליצור חלל שבו תלויים זה לצד זה סקיצות ורישומים רבים בפחם של כיסאות שונים. חלקם מטושטשים, חלקם נופלים, קרועים, עשויים יותר או פחות במטרה ליצור תחושה של אי־נוחות, שחיקה ותהייה האם בסוף תגיע היצירה השלמה והגמורה. כל כיסא בנפרד משקף את האינדיבידואל, אך ההצגה יחד יוצרת את הקולקטיב. כל כיסא שונה באופיו ובסוגו, ולו במעט, וכך הם משמשים כדיוקנאות מרומזים.

הפחם משדר את חוסר השלמות, את הלכלוך, הכאב, הפגיעה. כל נגיעה בו יוצרת חותם. באופן טבעי קיים הרצון להישאב לנסות ולתקן, אבל על אף המאמץ היצירה אף פעם לא תהיה נקייה מטעיות. וכמו הפחם, אנחנו תקווה שכולם ישובו ויהיו כפי שהיו לפני המלחמה. אנחנו יודעים שלנצח יישארו הצלקות, למרות המסע לשיקום הגוף והנפש, ועם כל זאת אנחנו מחכים להם.

לצערי זהו הסיפור של כולנו, שמספר על שותפות הגורל הנוראית שאנו חווים בתקופה זו, ואני ממתינה יחד עם כל עם ישראל שכולם יחזרו הביתה, עכשיו!

הפוסט חן חזון אבירם הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

הפוסט טהר גיבר הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.