בפרויקט שלי אבקש לבחון, ללמוד ולהכיר עולם פנימי, רחב. מלא בשפע, עוצמה ופוטנציאל, אשר לעיתים "נמנע" הוא מלהתקיים בשלמותו ואף מקבל צורות ביטוי שונות בעקבות נסיבות חיים משתנות.
את המתח המתקיים בין שני רבדים אלה, אבטא באמצעות שילוב בין שני עולמות תוכן – פנימי וחיצוני.
כמו כן אאפשר מקום, שיח והנעה לפעולה אחר דיוק ומציאת שלווה דרך חוויות החיים ונקודת המבט שלי כמעצבת.

את עולם התוכן הפנימי אבטא באמצעות עשר הספירות שהן אבני יסוד עפ"י הקבלה, דרכן הקב"ה מנהיג את העולם. כיוון שהבורא עצמו אינו מתגלה במלוא תפארתו, האור והשפע שמעניקים חיות לעולם חייבים לעבור דרך 'מסכים' דקים המצמצמים את עוצמת האור והופכים אותו ל’נסבל’ בעיני הנבראים.
שבע הספירות התחתונות בהן אני עוסקת, הן בבחינת המידות הגלויות (מעשה), המשקפות את עולמו המעשי, ההתנהגותי והמידותי של האדם.
כמו כן, את עולם התוכן החיצוני אבטא באמצעות עולם האופנה המאפשר גילוי וכיסוי באמצעות שכבות ובדים.
הבחירה לשלב בין שני עולמות תוכן אלה, נובעת מהאופן בו מדמה הקבלה את הספירות ל"מלבושי הנפש". הן הצינור והמסך המאפשר הורדה וקבלת שפע.

על כן, עיצבתי ליין של שבע חולצות כנגד שבע הספירות התחתונות, בהן מתרחש מהלך עיצובי של כיסוי וגילוי.
החולצות מעוצבות בחלקן הפנימי והחיצוני והן בחלקן הקדמי והאחורי.
בחלק הפנימי תופיע הספירה המתקיימת בכולנו כמו שהיא – כצינור וסמל השלמות, באמצעות דימוי מופשט ושלם ובשמה המלא. עיצוב זה יעיד על מצב אידיאלי ומתוקן.
לעומת זאת, בחלק החיצוני תופיע הספירה באמצעות דימוי מופשט, מפורק וחסר איזון לצד משפט המעיד על מצב לא מתוקן, אשר פגש אותי באופן מסוים בהתאם לספירה. יחד עם זאת תובא גם "הצהרה אופנתית" אשר תשקף רצון לתיקון ודיוק המידה בכדי להגיע למקום שלו ושלם.

עיצוב החולצות נועד בכדי להציע פתרון התמודדות עם מורכבות על ידי הכרה בה, עבודה עצמית וחשיפת המהות הפנימית המתקיימת בנו ובבריאה כולה.

הפוסט אביה בוזגלו הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

מאז שהפכתי לאמא כל חיי השתנו. הלידה של בני יובל הפכה את חיי, הוציאה אותי מאיזון ואילצה אותי להיפרד מטקסים שניהלו את חיי. מאישה השולטת בחייה, אישה שמחשבת את התנועות שלה בצורה מוקפדת, פתאום אני "נתונה לחסדיו" של יצורון קטנטן.

בפרויקט הגמר שלי, שכותרתו 9372115, בעקבות המיקוד בבית שלנו, אני חוקרת מה נשתנה בי, מה משתמר מזיכרון התנועות הטקסיות שלי.

לפעמים אני מרגישה שאין לי מקום בבית. המרחב סוגר עליי. יום אחד פרשתי נייר על כל רצפת הבית וציירתי את הצעדים שלי. ניסיתי לעקוב אחרי התנועה שלי, למדוד מרחקים, להנכיח אותי על הנייר, ליצור מקום. מה המסלולים הקבועים שלי? לאן אני כבר לא מגיעה? מתוך הצורך לפעול, ביקשתי מבן זוגי לצאת ונשארתי לבד בבית, וכך נוצר לי מרחב ליצירה שלא היה לי כבר זמן רב.

בתוך מפת הבית המורכבת מרישומי הצעדים שלי, שתולות עבודות וידאו המתעדות פעולות שעשיתי במקומות שונים בבית. מילאתי חללים קטנים בנוכחות שלי, נותנת להם תכלית חדשה. בחדר האמבטיה מוקרנת העבודה משקעים. אני רגילה להתקלח על פי סדר פעולות מוקפד – מים, סבון, שטיפה, ושוב סבון ושוב שטיפה. רבע שעה בדיוק. אז ציירתי על קירות האמבטיה בפחם את אותן המתיחות שעשיתי לפני כל מקלחת כל חיי. דרך הרישום אני מנכסת לעצמי את המרחב בחזרה. אני מוצאת את השייכות והשליטה שלי על המרחב.

הפוסט אור פייגלין הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

הפוסט אורה שמעון הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

הפרויקט מתחקה ויזואלית אחר זיכרונות מהסיפור שלי עם אמי, דרך רגעים משמעותיים, דימויים ויזואליים וזיכרונות שחוזרים אליי. זוהי סדרת תמונות מבוימות שבהן אני חוזרת לעבר ילדותי ומשתקפת שם. השימוש בהשתקפויות מחבר מציאות עכשווית עם מציאות העבר. המצלמה מגשרת בין ההווה לזיכרון באמצעות משחקים של עומק שדה שלעיתים מטשטש מאוד את ה"זיכרון", ובמקרים אחרים מקרב את הזיכרון לדמות שלי בהווה.

הנוכחות שלי בצילומים מרומזת, צופה מרחוק. כל תמונה נתנה ביטוי לזיכרון אחר, לעיתים אישי ולעיתים אוניברסלי. נעשה שימוש בצבעים כחול וכתום – שני צבעי הקונטרסט של הקשת הרגשית. מטרת הפרויקט היא לתת מקום לחשיבות הזיכרון ולשימורו.

הפוסט אושרית יחזקאל הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

בפרויקט יצרתי מרחב לחוויה טיפוגרפית. המרחב יכלול את סיפור יצירת הכתב העברי ויגע בגופנים השונים שנוצרו והתפתחו במהלך הדורות. חשוב שתלמידים וסטודנטים לתקשורת חזותית ידעו את היסטורית יצירת הגופנים השונים בכדי להיות מעצבים. הפרויקט פונה לכל מי שהשפה והתרבות העברית והישראלית חשובה לו ומעניינת אותו ורוצה להתחבר לשורשים ולבסיס השפה העברית.

הפוסט אחינועם הר כוכב הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

הפוסט אליאור שקורי הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

הפוסט אליה חנוכה הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

נושא הפרוייקט שלי עוסק בנשים לאחר הלידה, בחרתי בנושא הנ"ל בעקבות החוויה שלי לאחר לידתה של ביתי. חוויתי תקופה מאתגרת מאוד שאם הייתי מודעת לכך שכולן עוברות את החוויות והקשיים הללו, ושזה הגיוני ובסדר מה שאני מרגישה, אני בטוחה שהייתי עוברת את זה הרבה יותר בקלות ובקבלה עצמית.
ולכן יצרתי אפליקציה שתאפשר לנשים תמיכה, תחושה שהן בסדר ומה שקורה להן הוא נורמאלי לחלוטין,
הרצון שלי הוא להציע לנשים אחרות את מה שלי היה חסר, ומה שלי היה יכול לעזור בתקופה המאתגרת הזו.

באפליקציה ישנה אפשרות לדבר עם נשים אחרות אשר נמצאות באותו המצב, להתייעץ על הכל באנונימיות מוחלטת, ולשתף כל דבר שיעשה לה טוב. ניתן לבחור האם רוצים שיחה זוגית או קבוצתית ואף לשמור את הרכב הקבוצה לפעם הבאה. כמו כן ישנה אפשרות לקבלת ידע מקצועי בנושאים אשר מעסיקים נשים אחרי לידה בצורה פשוטה ומתומצתת. הנשים יכולות להנות ולשמור טיפים שהן נותנות אחת לשניה מנסיונן האישי בכל נושא שקשור לתקופה של אחרי הלידה. בנוסף, ישנה אפשרות לכתיבת מסקנות אישיות שעלו והתחדדו בעקבות השימוש באפליקציה.

הפוסט אליענה חגבי הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

פרויקט זה נועד להיות דיוקן עצמי מחודש, שבו יש סיפור דרך שילוב של תמונות, אייקונים, צבעים ואלמנטים המתוארים בסוגים שונים של פורמטים הכלולים כולם בקופסה. כל אלמנט מוקדש לספר חלק מסיפור המסע שלי במולדתנו, לתת מרחב לבטא את האתגרים, הקשיים, רגעי השמחה הטהורים, יחד עם הנוסטלגיה של בניית חיים ומשפחה הרחק מהעולם. המקום הראשון שהתקשרתי אליו הביתה. בסך הכל, החוויות הללו הפכו לחוט השדרה של המהות שלי ויצרו נוף גדול מספיק כדי שכל חלק בי ירגיש אהוב, שיתרחב.

On Rosh Chodesh Cheshvan 5779 I made Israel my home. I got off the plane with a beating heart full of emotions: excitement, fear, love, hope. Four and a half years later, it’s almost unbelievable how powerful the experience of making Aliyah has been. My soul evolves with every step I take, my present and my future are the reality that existed only in my dreams and my past has become a cocoon instead of a burden.

This project is meant to be a reimagined self portrait, where there is storytelling through a mix of pictures, icons, colors and elements portrayed in different types of formats all contained in a box. Each element  is dedicated to telling a part of the story of my journey in our homeland, to giving a space to express the challenges, the hardships, the pure moments of joy, along with the nostalgia of building a life and a family away from the first place I called home. Altogether, these experiences have turned into the spinal cord of my essence and created a landscape big enough for every part of me to feel loved, to expand.

הפוסט ג׳ני סרור הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

הפוסט גילי זימר הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.