העבודות שלי נולדו מתוך התבוננות ברחם החשוך – מקום שנראה ריק אבל בעצם מחזיק בתוכו את הפוטנציאל הכי עמוק של החיים, את עצם היכולת ליצור ולהוליד אור חדש. רציתי לייצר מרחב שקט, בטוח, שמחזיק בתוכו את כאב הלידה יחד עם האור שהיא מביאה. את ההשראה שאבתי מרגע ההתחלה של בריאת העולם כפי שהוא מתואר בספר הזוהר:
"בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה" (זוהר חלק א, טו, בראשית א)
בראשית התעוררות הרצון של המלך, גילף גילוף בטוהר (אור) העליון (תרגום חופשי מארמית).
איך אפשר לגלף באור? איך אפשר להפעיל פעולה חומרית על דבר שאינו חומר? זו שאלה שממשיכה להניע אותי וללוות את העבודות שלי.

כדי לברוא את העולם היה צורך ליצור חלל פנוי באור. גם בגוף הנשי, בתוך החלל הפנוי של הרחם, נבראים החיים. גם כאן מתקיים המתח בין החושך לאור, בין הרחם החשוך לתינוק עם הנר הדולק לראשו, בין כאב הלידה לנשמה שיוצאת לאוויר העולם. אני חיה את הפערים האלו ויוצרת ביניהם, גוף וחומר יחד עם רוח ורעיון משתלבים בתוך המסע האישי שלי כאישה וכאם צעירה.

באמצעות וידאו, פיסול וסאונד, אני מנסה להחיות את המרחב, מתוך רצון ותפילה לגעת באור האלוקי. הנוכחות הרחמית הזו, העוטפת, המחבקת, היא מה שאני מבקשת להעביר: שהכאב איננו סוף הסיפור, אלא שער להתהוות.

הפוסט יסכה מרקוביץ' הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

הימים ימי מלחמה. במלחמה יש חורבן. ביצירתי אני מנסה להציע נקודת מבט אמונית על המתרחש. מבט שמסתכל אחורה, על החורבנות שכבר עברנו ועל התיקון והבנייה שצמחו מהם, מתוך תקווה לראות בהווה איך הכאב שאנו חשים עכשיו בונה תשתית רחבה יותר, שמקדמת אותנו לבנייה העתידית הגדולה מכול – בניית בית המקדש.

בשדה הקרב בשעות החשכה הלוחמים נדרשים להרכיב מכשיר לראיית לילה המאפשר להם לראות בחושך. כדי לראות את הצמיחה שאנחנו עוברים בתקופה חשוכה זו, גם אני מנסה להרכיב משקפיים כאלה. המבנה שיצרתי בנוי לפי תוכנית הבנייה של בית המקדש השלישי, עשוי מגבס ונתמך בעצים, צבעו הירוק מדמה את המבט הנשקף ממשקפת הלילה.

את החומרים המעידים על חורבנות העבר והצמיחה מהם, אני דולה מהבית של סבי וסבתי ז״ל, שהיו ניצולי שואה. הם בעצמם חוו חורבן, והפריטים מעידים על הצמיחה והתקומה שלהם מתוך השבר. לצד אלה אני משתמשת בחומרים ובדימויים בני זמננו, ובמיוחד תמונת בית הכנסת בגדיד שבגוש קטיף תובב"א, העומד על חורבותיו, שאחי שלח לנו מתוך הלחימה בעזה.

בית כנסת הוא מקדש מעט. יסודותיו העומדים על תילם של בית הכנסת בגדיד משתקפים
כחזון העצמות היבשות – מתעתעים בין חורבן לבנייה.

הפוסט אבישג קלינג אלבו הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

העולם שלנו נברא מתוך שברים, שברים שבהיווצרותם נוצרת בריאה חדשה. זוהי נקודת המוצא שלי, אני יוצרת מתוך אמונה. מתוך מחשבה על שבר ותיקון. במתח שבין פנים ואחור, נעדר ונוכח.

מקורות ההשראה שלי מגיעים מסיפורי התנ"ך. משבירת הכלים אל סוד הנסירה ומשם אל חציית ים סוף ועד לשברי לוחות הברית. לסיפורים ולרעיונות האלה אני מחברת את ההווה ואת סיפורי האישי כתושבת עוטף עזה שנישאה בתוך המלחמה לבעלה, ובצו השעה גם למולדתה.

באמצעות פיסול, רישום, צילום ווידאו אני בודקת את המתח בין השבור למתוקן, ובין חיים ותנועה לקיפאון ודממה. הצבע השחור משמש עבורי להתכנסות, לנגיעה בעומק ובשבר, ואילו בקרח ובזכוכית אני מוצאת איכות של חיבור לניצוץ נשגב של אמת.

בעבודותיי אני מבקשת מהצופה להתכנס פנימה, אל מקום שבר אישי או כללי, ומתוכו לצאת אל בנייה, אל מבט חדש – פיסת שמיים.

הפוסט רוני רחל נמיר הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

הפוסט שירלי וינטר הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

השתמשתי בחומר בסיס לבנייה – בלוקים חשופים, שבמהותם אמורים ליצור 'מקום', חלל פיזי, אך גם נפשי. עליהם אני אורגת בתנועה רפטטבית אריגים בחוט וצמר. בפעולה שלי אני עוטפת את הבלוקים הקרים והמחוספסים בשכבה מעטרת, מלטפת, מכסה ומסתירה. מפגישה את תחושות הקושי, הקור והניכור אל מול הרוך, העיטוף ותחושת החום והערסול. דרך פעולת האריגה המתמשכת והחיבור בין חלקי הבנייה למיצב אחד, אני בונה מאַיִן יסודות חדשים לחלל אישי שיש בו ריפוי ונחמה בעבורי.

הפוסט מעיין נוריאל הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

הפוסט מרים גיננסקי הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

הפוסט תמר שער הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

בפרויקט שלי אבקש לבחון, ללמוד ולהכיר עולם פנימי, רחב. מלא בשפע, עוצמה ופוטנציאל, אשר לעיתים "נמנע" הוא מלהתקיים בשלמותו ואף מקבל צורות ביטוי שונות בעקבות נסיבות חיים משתנות.
את המתח המתקיים בין שני רבדים אלה, אבטא באמצעות שילוב בין שני עולמות תוכן – פנימי וחיצוני.
כמו כן אאפשר מקום, שיח והנעה לפעולה אחר דיוק ומציאת שלווה דרך חוויות החיים ונקודת המבט שלי כמעצבת.

את עולם התוכן הפנימי אבטא באמצעות עשר הספירות שהן אבני יסוד עפ"י הקבלה, דרכן הקב"ה מנהיג את העולם. כיוון שהבורא עצמו אינו מתגלה במלוא תפארתו, האור והשפע שמעניקים חיות לעולם חייבים לעבור דרך 'מסכים' דקים המצמצמים את עוצמת האור והופכים אותו ל’נסבל’ בעיני הנבראים.
שבע הספירות התחתונות בהן אני עוסקת, הן בבחינת המידות הגלויות (מעשה), המשקפות את עולמו המעשי, ההתנהגותי והמידותי של האדם.
כמו כן, את עולם התוכן החיצוני אבטא באמצעות עולם האופנה המאפשר גילוי וכיסוי באמצעות שכבות ובדים.
הבחירה לשלב בין שני עולמות תוכן אלה, נובעת מהאופן בו מדמה הקבלה את הספירות ל"מלבושי הנפש". הן הצינור והמסך המאפשר הורדה וקבלת שפע.

על כן, עיצבתי ליין של שבע חולצות כנגד שבע הספירות התחתונות, בהן מתרחש מהלך עיצובי של כיסוי וגילוי.
החולצות מעוצבות בחלקן הפנימי והחיצוני והן בחלקן הקדמי והאחורי.
בחלק הפנימי תופיע הספירה המתקיימת בכולנו כמו שהיא – כצינור וסמל השלמות, באמצעות דימוי מופשט ושלם ובשמה המלא. עיצוב זה יעיד על מצב אידיאלי ומתוקן.
לעומת זאת, בחלק החיצוני תופיע הספירה באמצעות דימוי מופשט, מפורק וחסר איזון לצד משפט המעיד על מצב לא מתוקן, אשר פגש אותי באופן מסוים בהתאם לספירה. יחד עם זאת תובא גם "הצהרה אופנתית" אשר תשקף רצון לתיקון ודיוק המידה בכדי להגיע למקום שלו ושלם.

עיצוב החולצות נועד בכדי להציע פתרון התמודדות עם מורכבות על ידי הכרה בה, עבודה עצמית וחשיפת המהות הפנימית המתקיימת בנו ובבריאה כולה.

הפוסט אביה בוזגלו הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

כששואלים על חווית המעבר, אני עונה שבאתי לתל אביב מתוך סקרנות מהמפגש עם אנשים חדשים, הים, המרחבים הירוקים והתרבות.

אברהם, העברי הראשון זיהה את הסוד הטמון בחברון וקנה בה אחוזת עולם שהקנתה לה את מעמדה כעיר העברית הראשונה. עם שיבת ציון המודרנית חלמו המתיישבים על עיר עברית חדשה שתישא על דגלה ערכים ישראלים חדשים והקימו את תל אביב 'העיר העברית הראשונה'. מאז הפכו להם שתי הערים לסמלים (לכאורה) מקוטבים.

מתוך המסע של משפחתי מחברון לתל אביב, אני רוצה ליצור חיבור בין הערים הללו ולהביא את האור, היופי והערכים של כל אחת מהן. בעבודתי אני מראה את הדומה והשונה, את הפער ואת המשותף. בימים בהם נאבקים למי שייך הדגל, ואילו ערכים הוא מחזיק בתוכו, חשבתי להניף דגלים חדשים שמחזיקים בתוכם מזה ומזה. איני מתיימרת לפתור את הקונפליקטים אלא להביא התבוננות וויזואלית חדשה דרך צבעים, מקומות, אנשים וסמלים על המייחד והמשותף.

תוך כדי יצירת הפרויקט עלו בליבי השאלות:

האם חשוב שכולם ירימו את אותם דגלים? האם יש דגל שעולה על הכל? מה מתרחש כשדגל מתנגש בדגל אחר? האם יש מקום לכל הדגלים?

הפוסט עמיה הורביץ הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

הפוסט רויה מרים קוממי הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.