ארכיון יציקות חימר - מכללת אמונה

דליה פרידמן

elisheva — Sun, 29 Jun 2025 14:53:18 +0000

חמר פולימרי, נייר משי, שעווה, בד

בעבודתי רציתי לדבר דרך מבט אישי על נשיות רכה ופגיעה אך אמיצה ובלתי מתנצלת. אני מחפשת אינטימיות בתהליך – מפסלת עלי כותרת משעווה בעדינות בעזרת אצבעותיי, יוצרת קונכיות חרס הנלחצות בכף ידי. חומרים שבירים אלה משקפים את הכוח הנדרש כדי לחיות בגלוי, להיות רכה ללא פחד משבירה. הצבע הלבן, שלעיתים קרובות נתפס כשקט, טומן בחובו כוח דומם – של טוהר ונשיות. בקונכיות יש הסתרה וחשיפה, והן באות מעולם המים, שגם הוא מחובר לנשיות, ולחדרי פלאות היסטוריים שבהם הוצגו פריטי נוי מעשה ידי אדם לצד פריטים מהטבע והיו מקור השראה בפרויקט זה.

כאישה יהודייה רציתי ליצור לעצמי סוג של גן עדן נשי, להציג את התהילה, העדינות והיופי בהיעדר גסות או תוקפנות. בעזרת טכניקות וחומרים יצרתי עבודות שמבקשות להציג נשיות שבה ניתן להיות פגיעה בלי הפחד להישבר, לדבר בלי לפחד שלא יקשיבו.

הפוסט דליה פרידמן הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

מרים גיננסקי

sivan — Tue, 25 Jun 2024 16:42:49 +0000

בדיקת גבולות. גבולות הפחד, גבולות החלל, גבולות החומר, גבולות המשקל והמתח שביניהם, אלה המרחבים שאותם אני חוקרת בעבודתי. אבנים הן האמצעי. הן נעשו מגבס, מחול ים וממלט. חומרים אלו הם נצחיים. הם ממשיכים להתקיים בכל מצבי הטבע. בחרתי לעבוד עם חומרים אלו מפני שהם חומרים טבעיים הקשורים לאבן ומעניקים לעבודה מרקם ונראות טבעית.
האבנים מוצבות בהנחה או בתלייה ביחסים משתנים לחלל ולמבנה, מאתגרות את היחס של הגוף האנושי לאבנים. אבנים וסלעים מתאפיינים בכוח על־זמני. נוכחותם מתמשכת על פני הקרקע לכל אורך ההיסטוריה בטבע ובחוויה האנושית. הסלע הוא מטאפורה לחוזק, לקביעות ולחלוף הזמן, תוך שהוא תופס את הקשר העמוק בין הסלע המוצק לרוח האדם. האבנים משקפות עבורי נצחיות. הסלעים הופכים לייצוג חזותי של יציבות וחוסן, ומספקים תחושה של התבססות בין גלי החיים השקטים והסוערים.
כל אבן נושאת סיפור אחר. הטבע המתמשך של הסלע לוכד בתוכו את מהות המאבקים, הרגשות והשאלות הקיומיות של החיים. הפחד וחוסר הוודאות של הקיום האנושי מוצאים ביטוי באמצעות האופי החריף והבלתי מתפשר של הסלע, המשמש כהשתקפות מוחשית של אתגרי החיים.
אבן היא גוש קשה של סלע המונח על הקרקע. בדרך כלל האבן ניצבת סטטית בעוד הטבע והזמן חולפים על פניה. בעבודה שלי יש חילופי מצבים וכוחות: האבנים כבר אינן ניצבות דוממות על פני האדמה, אלא מרחפות מעל האדם ויוצרות מתח ואיום, היתכנות של מפולת וסכנה. כאשר אבן מרחפת מעל האדם באופן על־טבעי, משמעות האבן משתנה. בדומה לאבן בציורו של האומן הסוריאליסטי מגריט (טירת הפירנאים, 1959), כאשר הוא מצייר אבן מרחפת, האבן כבר אינה רק אבן סטנדרטית. פתאום האבן היא מרכז העניינים ולא רק מונחת בשולי הדרך.

הפוסט מרים גיננסקי הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

תהל הודיה ינאי

lavi_emuna — Sun, 18 Jun 2023 11:45:44 +0000

הפרויקט הוא מיצב ציורי ופיסולי החוקר צדדים באומנות היהודית־תימנית ומשלב טקסיות מן העבר עם עמדה עכשווית. דרך עבודה בציור והתחקות אחר טכניקות פיסוליות ודימויים תימניים מסורתיים אני מייצגת דימויים וסיפורים של דמויות מהמשפחה שלי. הכותרת לקוחה מהפסוק בחבקוק "אלו־ה מתימן יבוא" (חבקוק ג, ג) ששיניתי ללשון נקבה.
הציור עלי עין מתאר את דמויות הוריי ביום החינה, כשעלי השדאב הנתלים בדרך כלל מסביב הכלה נגד עין הרע הופכים לרקע היצירה.

ביצירה מענקה עיצבתי מחדש בחמר כמה סוגי תכשיטים שנוצרו בטכניקות הצורפות התימנית. נהגו בתימן שאישה מקבלת תכשיט ייחודי בכל שלב חשוב בחייה החל מיום היוולדה. הבחירה בחומר האדמתי והפשוט ביחס לחומר המקורי – כסף – מוציאה את התכשיט ממקומו.

ביצירות העדר יצרתי קולאז' של ידיה של אחות סבתי, אתי זכרה לברכה, שלא נישאה. מה משמעות התכשיטים שעל ידיה? היא איננה, אך עודנה קיימת. דרך ריבוי פעולות הציור והקולאז', הקשר ביני ובינה נשמר גם בתכשיט ובציור.
הציור עמל מתאר את דמות סבתו של אבי האוחזת בידיה באתרוג תימני גדול, פרי עמלה של האישה.
היצירות מייצגות את הטקסיות הקיימת בשלבים שונים בחייה של האישה התימנייה. הן משלבות בין התחקות אחר המסורת ובין עמדה אישית עכשווית דרך השינויים הקטנים שאני מציעה בדימויים ובחומר.

הפוסט תהל הודיה ינאי הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.