הפרויקט עוסק בקשר הבין־דורי, ומתמקד בעבר, בהווה ובקשר ביניהם. הפרויקט מפנה את הזרקור אל האדם הזקן כחכם ובעל ניסיון חיים עשיר, שהדור הצעיר יכול ללמוד ולהתפתח בזכותו. מטרת הפרויקט היא הגברת המודעות לחשיבות ביצירת מערכות יחסים בין־דוריות בין צעירים למבוגרים, ששני הצדדים ירוויחו מהן.
בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית המהירה בשנים האחרונות, הדור המבוגר, בעל כושר ההסתגלות האיטי יותר, נדחק הצידה; אולם יחד איתו נדחקות חוכמת הדורות ומיומנויות ומסורות עתיקות שנשארות מאחור ועתידות להיכחד מהעולם כיוון שהדור הצעיר אינו מתעניין בהן. הבחירה בטכניקת הטלאים המסורתית נבעה מהמחשבה שמיומנויות אלה עשויות להיות המפתח בהתמודדות של הדור הצעיר עם מורכבויות חדשות שצצות דווקא בעקבות הקדמה, ולכן יש צורך לשמרן.
אני מאמינה שכאשר הדור הצעיר יגלה פתיחות לעולם המבוגרים, יעשה מאמץ לטובת פיתוח הקשרים הללו וילמד לכבד את הזקנים – הוא יצא נשכר מהחיבור עימם. הדור המבוגר, מצידו, יזכה לאהדה ולמשמעות כיוון שיחוש ש"רואים אותו" ומעוניינים בחברתו.
בתהליך העבודה נעזרתי בסבתי, מרים, שממנה למדתי את רזי התפירה ומלאכת היד המסורתית. אני מודה לה על חלקה המשמעותי בליווי הפרויקט.
