בדיקת גבולות. גבולות הפחד, גבולות החלל, גבולות החומר, גבולות המשקל והמתח שביניהם, אלה המרחבים שאותם אני חוקרת בעבודתי. אבנים הן האמצעי. הן נעשו מגבס, מחול ים וממלט. חומרים אלו הם נצחיים. הם ממשיכים להתקיים בכל מצבי הטבע. בחרתי לעבוד עם חומרים אלו מפני שהם חומרים טבעיים הקשורים לאבן ומעניקים לעבודה מרקם ונראות טבעית.
האבנים מוצבות בהנחה או בתלייה ביחסים משתנים לחלל ולמבנה, מאתגרות את היחס של הגוף האנושי לאבנים. אבנים וסלעים מתאפיינים בכוח על־זמני. נוכחותם מתמשכת על פני הקרקע לכל אורך ההיסטוריה בטבע ובחוויה האנושית. הסלע הוא מטאפורה לחוזק, לקביעות ולחלוף הזמן, תוך שהוא תופס את הקשר העמוק בין הסלע המוצק לרוח האדם. האבנים משקפות עבורי נצחיות. הסלעים הופכים לייצוג חזותי של יציבות וחוסן, ומספקים תחושה של התבססות בין גלי החיים השקטים והסוערים.
כל אבן נושאת סיפור אחר. הטבע המתמשך של הסלע לוכד בתוכו את מהות המאבקים, הרגשות והשאלות הקיומיות של החיים. הפחד וחוסר הוודאות של הקיום האנושי מוצאים ביטוי באמצעות האופי החריף והבלתי מתפשר של הסלע, המשמש כהשתקפות מוחשית של אתגרי החיים.
אבן היא גוש קשה של סלע המונח על הקרקע. בדרך כלל האבן ניצבת סטטית בעוד הטבע והזמן חולפים על פניה. בעבודה שלי יש חילופי מצבים וכוחות: האבנים כבר אינן ניצבות דוממות על פני האדמה, אלא מרחפות מעל האדם ויוצרות מתח ואיום, היתכנות של מפולת וסכנה. כאשר אבן מרחפת מעל האדם באופן על־טבעי, משמעות האבן משתנה. בדומה לאבן בציורו של האומן הסוריאליסטי מגריט (טירת הפירנאים, 1959), כאשר הוא מצייר אבן מרחפת, האבן כבר אינה רק אבן סטנדרטית. פתאום האבן היא מרכז העניינים ולא רק מונחת בשולי הדרך.
מרים גיננסקי
אבנים מרחפות
מנחה: אווה אבידר