יעל אסולין

עבודתי עוסקת בזהות אישית ומשפחתית ומתחקה אחר סיפורי הנדודים וההגירה שלי ושל הדורות שקדמו לי.
נולדתי בצרפת, בהרי האלפים, בקהילה יהודית קטנה מאוד, שבה נאלצנו לשמור על זהות ניטרלית ללא סממנים יהודיים. כחלק מהחקירה שלי, הגעתי לדימויים; ממבני בתי כנסת המתארים קהילה מלאה שהולכת ומתרוקנת ועד דמויות משפחה חזקות באלג׳יר אשר דרך מלבוש, תכשיטים ותווי פנים מדברים סיפור ומקום. המחקר נע בין קווים ברורים בארץ המארחת ובין השורשים שנשתרשו בכל ארץ – מצפון אפריקה לצרפת ומצרפת לישראל, סיפורי ההגירה חוזרים על עצמם גם במעגלים רחבים יותר.
טכניקת ההדפס משחזרת ומשכפלת את הדימוי על המצע, וכך מתייחסת לחזרתיות סיפורי ההגירה.
את הדבר שלא נארז – החוויה האישית והקולקטיבית של עקירה ממקום אחד והשתרשות במקום חדש – אני מבקשת למצוא, להציג ולהעניק לו מקום בעל משמעות. האם אפשר לשחזר את מה שלא נארז במזוודה?