התערוכה היא אוסף של סיפורי ציפייה ממגוון נשים בחברה הישאלית. תהליך העבודה מחולק ל2 בכך שבחלק הראשון אני נפגשתי עם המצפה ושמעתי ממנה את הציפייה וכל התחושות העולות מכך. בעקבות סיפור הציפייה אני בניתי את תמונת סטילס שתהיה מיוחדת ומדויקת למצפה עצמה כך שלא תצא תמונת פלקט. כלומר- איפה תתרחש התמונה, מה יהיה בתמונה, מי יהיה בתמונה וכו'…

החלק השני של העבודה הוא הצילומים עצמם- אני קובעת עם המצפה מקום ותאריך לצילומים ואני מביאה את כל הדברים הנצרכים לאותה תמונה. התמונות הן תמונות סטילס,ולצד כל תמונה\ סדרת תמונות ילווה טקסט שלי על חוויות הצילום וסיפור הציפייה של האישה. יש צילומים שהם מוצגים כסדרת תמונות ויש צילומים המוצגים כתמונה אחת.

הפוסט ענבר ניסתאני הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

הפרויקט כולל עבודות יד בטכניקות עתיקות בשילוב חומרים עכשוויים, וסדרת כרזות. אני מאמינה שכל קשר אנושי טעון רגשות רבים, ובפרט קשרים בין דוריים, ובעזרתם אני באה להציף את התחושות האלו ולנסות לעורר למחשבה כל אחד עם עצמו היכן הוא רואה את עצמו בתוך הקשר הבין-דורי במשפחה שלו, ואולי להצליח להעלות שאלות: האם אני מרוצה מספיק מהקשר עם הדורות שלפני? עם הדורות שאחרי? מה קיבלתי מהדורות שלפני? האם ארצה להעביר את זה הלאה לדורות שאחרי?

הפוסט אביה בוכניק גילאי הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.

כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַין לְלֵדָה
ישעיהו, לז'ג

עת צרה הדומה לאשה היושבת על המשבר ואין כח לולד לצאת.
רש״י

לידה היא דבר חדש לגמרי שמופיע בעולם, מופיע מתוך קושי וכאב גדולים. לפעמים נדמה שאלו החיים עצמם, שזהו מהות החיים- הקושי והכאב. כמו יולדת שנמצאת ברגע שלפני יציאת התינוק מרחמה. אבל כל משבר טומן בחובו את האפשרות ללידה, להווצרות של שלב חדש. בתקופה שלפני תחילת העבודה שלי על הפרוייקט איבדתי את אליוס פז, אדם קרוב שנפטר ממחלת הסרטן לאחר מאבק ממושך. אדם צעיר בעל משפחה בשיא העשייה שלו. האובדן היה עמוק גם מהסיבה שהוא היה האדם שבעידודו ודחיפתו עליתי לארץ, ואף פתח לי את דלת התשובה. מאוד רציתי להביע את התחושות שלי בפרוייקט ואז במהלך הלוויה והשבעה ראיתי ושמעתי מבני המשפחה תיאורים על הפטירה שלו שהזכירו לי ולהם את חווית הלידה.

כל אלו הם אירועים שמביאים את האדם למשבר או מין מוות רוחני, ומתוך זה נולד משהו חדש. לפעמים נולד תינוק חדש או שהאדם עצמו נולד מחדש, ולפעמים נולדת מציאות חדשה כמו אובדן או שכול זה גם יכול להיות פתח לצמיחת דברים חדשים.

בפרויקט צילמתי סידרת צילומים ועיצבתי ספר עם צילומים של אנשים קרובים שעברו כל אחד בדרכו סוג של לידה מתוך משבר. בספר אני משלבת שירים וקטעים כתובים שכתבו אותם אנשים שצילמתי בצורה שתשלים את הצילומים ותיצור יחד סיפור. הצילומים הם אינטימיים ומעבירים לצופה לא את המצב עצמו אלא את הרגש שמלווה את האירועים האלו.

בצילומי התערוכה מתרחש משחק בין עיניים עצומות לעיניים פקוחות, העיניים העצומות משדרות התכנסות, תהליך, מצב עוברי, רוך, ועיניים פקוחות משדרות עוצמה, כח, אדרנלין, היישרת מבט. הצילומים מכוסים באלמנטים, חפצים, וכתמים שמעבירים תחושה של כיסוי ומאמץ להוציא לפועל את אפשרות הלידה והצמיחה מתוך המצב הנתון.

הפוסט ליזה אופן הופיע לראשונה ב-מכללת אמונה.